בימים אלו נמצאות בעיצומן ההכנות לרטרוספקטיבה מעבודותיו של מעצב האופנה לי אלכסנדר מקווין במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. ב-2 במאי תיפתח התערוכהAlexander McQueen: Savage Beauty (נעילה: 31 ביולי), שתלווה בערב גאלה חגיגי שייערך יומיים קודם לכן. בראש האירוע יעמדו איש העסקים הצרפתי ונשיא תאגיד האופנה PPR (בעלי המותג) פרנסואה הנרי פינו ורעייתו השחקנית סלמה הייק, השחקן קולין פירת, מעצבת האופנה סטלה מקרטני ועורכת ווג האמריקאי אנה ווינטור.

 

 

מקווין בסוף תצוגה. "האופנה היתה ייצוג של הרגשות שלו" (צילום: gettyimages)

 

 

אין להתפלא שמוזיאון המטרופוליטן בחר להקדיש את תערוכת האופנה השנתית שלו למקווין – מי שהיה לאחד הכוחות הבולטים והמשמעותיים בעולם האופנה. התערוכה מציגה סקירה נרחבת המתפרשת על שני עשורים בקריירה של המעצב: מקולקציית הגמר שלו בסנטרל סיינט מרטינס משנת 1992 ועד לקולקציית סתיו-חורף 2010/11 שהוצגה בפריז במרץ 2010, חודש לאחר שנמצא תלוי בביתו שבלונדון. "אלכסנדר מקווין שינה את ההיסטוריה והתרבות על ידי יצירת אפשרויות חדשות של לבוש והבעה", אומר מנהל המטרופוליטן תומאס קמפבל. "מקווין היה ידוע בתצוגות אופנה מדהימות ואקסטרווגנטיות, אשר יצרו סצנה דרמטית ומבנים נרטיביים חדשים", מוסיף אנדרו בולטון, שאצר את התערוכה יחד עם הרולד קודה – שניהם אוצרים ידועים של המוזיאון.

 

 

 

 

בתערוכה יוצגו כ-100 מערכות לבוש וכ-70 אביזרים, חלקם מארכיב בית האופנה הצרפתי ז'יבנשי (שם עבד מקווין כמנהל הקריאטיבי בין השנים 2001-1996) ומבית האופנה העצמאי שהקים עם סיום לימודיו ושנרכש בשנת 2000 על ידי קבוצת PPR. אלו יתפלגו על פני שש קבוצות של נושאים שונים שיחשפו את כתב ידו של מקווין, אשר חקר את הקשר בין אמנות לאופנה ושילב בין טכנולוגיה מתקדמת, רומנטיקה גותית ואלמנטים מעולם הטבע. לא בכדי זכה לכינוי האביר האפל של תעשיית האופנה הבינלאומית.

 

 

דגם מקולקציית סתיו-חורף 2010/11. שירת הברבור של המעצב (צילום: סולבה סנסבו/באדיבות מוזיאון המטרופוליטן)

 

 

בקומתו השנייה של המוזיאון יוצגו פריטים נבחרים משש קולקציות מרכזיות בעבודתו של מקווין, וביניהן Number 13 מאביב-קיץ 1999; They Shoot Horses – Don’t They מאביב-קיץ 2004, שעוצבה בהשראת סרטו המצוין של סידני פולק מ-1969 באותו השם; ושירת הברבור של מקווין – Angels and Demons מסתיו-חורף 2010/11. "האופנה של מקווין היתה ייצוג של הרגשות שלו", מסכם בולטון. "היא הביעה את הדמיון הרב והעומקים, לפעמים האפלים ביותר, של מקווין כאדם וכמעצב".