"אביב מתעורר", "בא לשכונה בחור חדש" או "מסיבת הפתעה" - כל אחת מהכותרות הללו הולמת את התצוגה שהעלו מנהלי רנואר בשבוע שעבר לקראת אביב-קיץ 2011.

"דיזיין ספייס", חלל הגלריה לעיצוב עכשווי בדרום תל אביב שבו התקיימה התערוכה, על קירות הלבנים החשופות שלו וחזותו הארעית הכללית, זיקק את המסר; אם קירות יכלו לדבר הם היו ודאי מלחששים "מותג בשיפוצים".

בשנה וחצי שחלפו מאז תצוגת סתיו-חורף 2009-2010 המותג רחש שינויים: קברניטיו ייעדו לו כיוון אופנתי חדש, רענן ועדכני הרבה יותר, מינו מנהלי שיווק ומיצוב חדשים והעניקו חזות חדשה לסניפיו ברחבי הארץ. צמד הפרזנטורים שרי גבעתי ושי כהנא הוחלפו אף הם באור גרוסמן ועוז זהבי, ואפילו הלוגו עבר רענון קל. עם קמפיין חדש, שצפוי לעלות באביב הקרוב, שיכלול שלטי חוצות וסרטון פרסומת שישודר בטלוויזיה, נראה כי מקבלי ההחלטות במותג נחושים בדעתם להצטרף למשחק.


צילומים: מוטי קמחי

תצוגת החורף האחרונה שהעלו ב-2009 היתה איומה במיוחד. ההפקה השאפתנית ניסתה לכונן אווירת חורף בחלל האנגר 11 בנמל תל אביב, באחד הערבים הנעימים של חודש ספטמבר. פתותי שלג כיסו את רצפת חלל הכניסה, ומרקים מהבילים הוגשו לאורחים בתוך כוסות זכוכית קטנות. גולת הכותרת היתה גשם מלאכותי שדלף מתוך טפטפות מוגבהות ונקווה לתוך בריכות מוארכות בצדי המסלול.

הבגדים שהוצגו בהמשך היו מגובבים לא פחות מהתפאורה שמסביב, וזיעת המאמץ ניגרה מהם כמו מים. כל אותה העת, סרטון וידיאו שהוקרן על הקיר המרוחק שבקצה המסלול אותת על הבאות: קרניים ירוקות שריצדו לרוחבו, כמו במוניטור הבוחן את מקצב פעימות הלב, נתנו אותות חיים יציבים אם כי אטיים בתצוגה שהכניסה את המותג לתרדמת חורף עמוקה.

עם זיכרון אותו פיאסקו שעדיין הידהד בראש, ראשיתה של תצוגת האביב הנוכחית לא נראתה מבטיחה. הדברים שנשא מנהל השיווק החדש של המותג, מישל תמיר, נוקדו במחמאות וסופרלטיבים ריקים לרוב. סיסמת המותג, Right Here Right Now, שנישאה בפיו בגאון מספר פעמים במהלך נאומו, העלתה בזיכרון שורה מלהיט בשם זה של נורמן קוק, המוכר יותר כפטבוי סלים, מ-1999.

אור גרוסמן יצאה אל האולם, ומה שהכה בתדהמה היה לא הבגדים שלבשה - שמלה פרחונית ארוכה וקלילה בגוונים חמימים של בז', חום ותכלת - אלא העובדה שהיא נראתה בה נאה במידה פחותה לאין שיעור מאשר בתצלומי הקטלוג. עיון נוסף בקטלוג לאחר התצוגה אישר מעל לכל ספק כי גרוסמן אכן פוטוגנית מאוד וכוחה טמון בזירה זו. על המסלול, לעומת זאת, היא נראתה מעט אבודה. על נוכחותו של בן זוגה, זהבי, אין כלל מה להרחיב. מי שנשבה ברגישות הגברית המחוספסת והזחוחה שמקדם השחקן הצעיר על המסך הקטן ודאי נהנה גם מהמנה הגדושה שהוגשה לו בתצוגה.


תצלומים: מוטי קמחי

בגדי אביב קלילים שעטו הדוגמניות החדירו משב רוח רענן ואופטימי יותר להמשך התצוגה. גופיות אווריריות נלבשו מעל לחצאיות מתבדרות בגוונים חיוורים של תכלת, ורוד, חמרה או אפור, וחולצות שקופות למחצה (שחשפו מדבקות עגולות שנועדו להצניע את פטמות הדוגמניות אך משכו תשומת לב יתרה) נתחבו לתוך מכנסונים הדוקים וקצרים במיוחד או למכנסיים ארוכים שהתרחבו בחלקם התחתון.

המראות שהרכיבו עוררו הדים רומנטיים של אופנת שנות ה-70, והיו מתוחכמים ומצודדים הרבה יותר מהשיק הבוהמייני של שמלות השיפון הארוכות עטורות הדפסי הפרחים. לבדים הסינתטיים הדקיקים היתה חדות צוננת. ולמרות שהיו נאים, מרביתם הכילו תרכובות שונות של פוליאסטר שהעמידו בסימן שאלה את מידת התאמתם לקיץ הישראלי המהביל והלח.

הוצאת כלה

מגע מרפרף ניכר גם במלתחת הגברים, אם כי שם תרכובות הבדים נראו טבעיות יותר: גברים, כידוע, נכונים פחות להתפשר על נוחות. מכנסיים נינוחים בגזרת גזר, בצבע לבן או בגוון חיוור של חאקי זית, היו מוצלחים. הם נכרכו בחגורות עור קלועות ובחבלים דקורטיביים צבעוניים בסגנון יורדי ים, ולוו בחולצות טי רכות בגזרות משוחררות, בגוונים מעושנים של תכלת, זית או בז'. חלקן כללו מחשופים רחבים ועמוקים, ומקצתן עוטרו בכיס בודד בחזה.

הצעת ההגשה של חליפות מחויטות אפרפרות, מקטורנים ומכנסיים באורך הברך, הותאמה במיוחד לימי הקיץ החמים. המכנסים קופלו בהגזמה ומכנסי טייטס שחורים וקצרים בצבצו מבעדם. גם אם היתה זו הצעת סגנון משומשת מדי, אפשר היה לראות בה הצהרת כוונות על נתיב אסתטי חדש, נועז ומאתגר יותר מבעבר. כפכפי האצבע, לעומתם, נותרו ככתם עיוור.

מכנסי ברמודה שאמרותיהם הורמו בשני עבריהם באמצעות כותפות שנרכסו בכפתורים בצדי הירכיים היו אולי רעיון מעניין בחדר העיצוב, אך גילומם בחומר היה לא מדויק. כיווצי הבד שנוצרו בצדיהם יצרו צללית מעוותת ולא מחמיאה. כותפות ארוכות הופיעו לאחר מכן בחולצת פסים מכופתרת. גם לה הן לא הוסיפו חן רב, כמו גם הדפס הגב הדהוי שהיה מיותר.

לעומת זאת, במראה הפשוט של חולצת כותנה ארוכה בגוון עז של כחול, שמטור כפתוריה הקטן ביצבץ סרט לבן, ניכרו דיוק וניקיון מרשימים. כשהיא נלבשה לצד מכנסיים קצרים אפורים ולוותה בתיק סל מקנבס, התבהר לרגע כי למעצבת התצוגה יש כיוון מגובש מכפי שנדמה.

יציאתם המשותפת של הפרזנטורים אל האולם לקראת סוף התצוגה לא כוננה את רגע השיא המתבקש. מראה החתן והכלה העירוניים - היא בשמלת מיני לבנה שכללה תפרחות משונות בכתפיים, והוא בחליפה אפורה שלוותה בחולצת טי רפויה וצעיף בד מנוקד - לא היה מרהיב במיוחד. באופן מפתיע, היו אלה מהמראות החלשים בתצוגה כולה.

החלטה שגויה נוספת היתה להמשיך בתצוגה גם לאחר יציאת הצמד. במקום להציג את ההתקדמות המרשימה שעשה המותג בעת האחרונה ולהותיר את הצופים עם טעם של עוד, לאחר מספר לא מבוטל של דגמים שנצפו עד לנקודה זו על המסלול, הוחלט להציג עוד חטיבת בגדים, ססגונית במיוחד.

חולצות בגוונים עזים של טורקיז, כתום או קוראל, לצד שמלות בגוונים חיוורים של תכלת וורוד שלוו בנעלי עקבים גבוהים אדומות או ירוקות, יצרו שילובים צעקניים למדי שמיקמו את הצעות הלבוש הללו הרחק מחזון המינימליזם הנשגב של האופנה העילית העכשווית.

רבים מהדגמים שהוצגו חשפו באופן גולמי למדי את מקורות ההשראה שלהם ממסלולי התצוגות מעבר לים: שילוב של חולצת כפתורים קצרה בגוון אפרסק, מכנסיים בניוד מעושן ונעליים בגוון למון גראס הצדיע לצבעוניות המופלאה של דריס ואן נוטן. הצירוף בין מקטורן בצבע קרמל מעל לגופיית שמנת מסאטן ומכנסים חומים רחבים היה מאוד ברוח קלואה. ושמלה כתומה מתבדרת הזכירה מראות בלתי נשכחים מתצוגת האביב האחרונה של לאנוון.

אולם למרות חולשותיה, אין ספק שהתצוגה סימנה רגע מכונן בעבור המותג. אם ימשיכו כך מנהליו ייתכן שיוכלו להפוך את רנואר לחלופה ראויה בשוק המותגים המקומי, ואולי אפילו לערער על ההגמוניה של קסטרו.