קייט מוס. נדמה ששתי המילים האלו מספיקות כדי להעלות בראש מיד את הסקסיות הפרובוקטיבית של הילדה הרעה והקשוחה, הכמעט אנדרוגינית, עם ההרואין שיק החיוור, הנמשים והעירום הנינוח. חייה הסוערים שכללו סקס, סמים ורוקנרול, הרומנים עם ג'וני דפ ופיט דוהרטי, היותה אם חד הורית, ושערוריית הקוקאין שעלתה לה בקמפיינים של שאנל, ברברי ו-H&M - אף אחד מאלה לא פגעו בתואר "דוגמנית העל של המאה ה-21", זו שחולשת על הפקות האופנה, על שערי המגזינים (שערים רצופים ב"ווג", מישהי? לא חשבנו כך) ועל הפרסומות כבר למעלה מ-20 שנה. אייקון.

כל זה מבלי להתחנף לאף אחד ומבלי להגיד אפילו חצי מילה על עצמה. רק להיראות, בכל מקום כל הזמן - על שער המגזין בסלון המניקור, בשלט חוצות, על מסך הטלוויזיה, אפילו במוזיאונים הנחשבים בעולם. גם בסרט הדוקומנטרי שישודר ביס במסגרת ספיישל דוקו פאשן, "קייט מוס: איך מייצרים אייקון" (יס דוקו, 22.3 בשעה 22:00), מוס לא מרואיינת.

"אני יודעת שהיא לא הייתה נותנת ראיון, גם אם הייתי מנסה להשיג אחד כזה", אומרת ניקולה גראף, יוצרת ובימאית הסרט על אודותיה. "וגם לא היינו מעוניינים בסרט ביוגרפי. אני לא מוצאת שהחיים האישיים שלה מאוד מעניינים. נקודת המבט שלי הייתה מה זה אייקון במאה ה-21, ולא מי היא קייט מוס כאדם אישי. רצינו להראות את הרשת שמקיפה אותה".
לידנברג: ''קייט מגניבה. זו מילה מטופשת, אבל היא באמת מגניבה'', מוס צילום: פיטר לינדברג
לא בגלל הקוקאין

הסרט מקפץ בין בירות אופנה בעולם - ניו יורק, פריז, לונדון, ברלין, אפילו בייג'ינג - במטרה להתחקות אחר הפיכתה של מוס לאייקון, ומציג עבודת ארכיון מדהימה עם עבודותיה של מוס לאורך השנים, מהקמפיין הגורלי ל"קלווין קליין", דרך הצילומים האייקוניים לצלמת המנוחה קורין דיי, עבור בתצוגות הגראנג'יות של ויויאן ווסטווד ועד לסרטוני הפרסומת של "אייג'נט פרובוקייטור" ובושמי "איב סן לורן". הרשימה באמת ארוכה.

בין המרואיינים כמה מהקליברים של התעשייה: מעצבת העל ויויאן ווסטווד ובעלה אנדריאס קרונטאהלר, הצלמים פיטר לינדברג ואלברט ווטסון, עיתונאי האופנה של ה"סאנדיי טיימס" קולין מקדואל, אנג'לה באטהולף, עורכת במגזין הבריטי "גרציה" ומחברת הספר "קייט מוס סטייל", קוהלה יוהנן, אוצר התערוכה "הדוגמנית כמוזה" (2009) במטרופוליטן בניו יורק, האמן האמריקאי צ'אק קלוז ויוצר הסרטים

מארק פיגיס. כולם מרעיפים שבחים על מוס ("קייט מגניבה. זו מילה מטופשת, אבל היא באמת מגניבה", אומר לינדברג. וקרונטאהלר, שבכלל ידוע כגיי, נראה כמו בחור שיש לו קראש היסטרי על מוס), ומשתאים מיכולתה של בת התמותה להיראות גם קלאסית וגם אלטרנטיבית, גם אדישה וגם מפתה, ותמיד תמיד רלוונטית.

"עולם האופנה הוא מקום סגור, וקשה להשיג אליו גישה מבחוץ. הם לא רוצים להכניס אנשים לסצינה שלהם", מספרת גראף על תהליך העבודה. "היה קשה להשיג את האנשים ואת האישורים לצילומים ולפרסומות. אבל בסוף שלחתי להם את הסרטים הקודמים שלי, והם הבינו שאני לא מתעניינת בקייט מוס בגלל שהיא עושה קוקאין, הם הבינו שלא יהיה פה סרט צהוב או פרסום רע. וברגע שיש לך אדם אחד שאומר כן, אז כל השאר אומרים כן. 'אה, פיטר לינדברג משתתף בזה? אוקיי. גם ויויאן ווסטווד? אוקיי, גם אני מוכן'".
היא דמות עשירה. מוס ובן זוגה ג'יימי הינס רויטרס
לא בגלל העירום

גראף בת ה-40 לא עושה לעצמה הנחות. נשואה פלוס ילד בן שלוש, היא בעליה המשותפים של חברת ההפקות Lona Media, אותה הקימה לפני כשמונה שנים יחד עם סוזנה ברנד (שאחראית על סניף החברה בהמבורג). בעבר עסקה בעיתונות, הגישה והפיקה ברדיו, ערכה בערוץ הטלוויזיה הגרמני NDR/ARD, אפילו הנחתה טוק שואו תרבותי-חברתי, עד שהחליטה שהיא רוצה להיות עצמאית ולהתרכז בהפקת סרטים דוקומנטריים.

לא יודעים מה היא חושבת. מוס צילום: פיטר לינדברג
 
סרטה הראשון בתחום האופנה, My Life, Jil Sander, עסק בקאמבק של מעצבת האופנה הגרמנייה ז'יל סנדר. "תמיד עניינו אותי אופנה וכלכלה, וקייט מוס מערבת את שניהם ולכן היא תמיד ריתקה אותי", היא מסבירה את ההתמקדות בדוגמנית העל. "יום אחד קראתי בכתבה שהיא רוצה לעשות תערוכה במוזיאון לאמנויות דקורטיביות בפריז, ואמרתי לעצמי שהיא לא רק דוגמנית. רציתי לדעת אם זו באמת היא שעושה את כל זה, או שאלה האנשים מסביבה שיוצרים את מה שהיא".

מוס היא לא דוגמנית קלאסית, היא לא מושלמת, ועדיין שומרת על מעמדה כסופר מודל. איך את מסבירה את זה?
"התקשורת באנגליה מאוד משפיעה על זה ומקרבת את האנשים למוס. הם מלווים אותה כבר שנים, מצלמים אותה כשהיא הולכת להופעה או לפאב, ולה לא אכפת. היא לא מושלמת, היא אם חד הורית, היו לה בעיות ביחסים - היא משלבת הרבה מהחיים המודרניים, ולכן היא הפכה למודל לנשים, ואז זה לא משנה אם היא בת 25 או 37. זה לא כמו ויקטוריה בקהאם. ויקטוריה תמיד נראית מושלמת כשהיא יוצאת החוצה, וזה מה שהופך אותה לקצת משעממת, לדעתי. אבל קייט מוס הונצחה באפיזודות שונות של החיים שלה, ואנשים רואים שהיא גם חיה את חייה ממש".

מוס נראית כאילו היא לא מטפחת את הגוף שלה, היא מעשנת, שותה, עושה סמים. האם הזלזול הזה פוגע בה או שהוא מעצים את הכוח שלה?
"אני חושבת שזה משהו שמעצים אותה. אם את חיה חיים שנראים לאחרים מושלמים, את לא אמינה, כי החיים לא מושלמים. למרות שהיא לא דיברה עם אף אחד, זה היה ברור שהיו לה הרבה בעיות בחיים, מלבד להתבגר בעולם האופנה, ולהתבגר בעולם כאשה. היא יודעת איפה היא עומדת היום, היא עבדה קשה, והיא מאוד יצירתית, שגם זה מאוד נדיר בתחום. היא דמות עשירה".

איך יודעים עליה כל כך הרבה מבלי לדבר איתה בכלל?
"היא לא נתנה ראיונות, אבל זו היצירה של מיתוס. אתה לא יודע מה היא חושבת, גם לא על עולם האופנה. אני אומרת את זה בסרט - היא יצרה את הסוד הזה. אני לא יודעת בכלל אם מעניין לדבר איתה, אבל היא מייצגת מישהי שחיה חיים מלאים, דמות עגולה. כל מי שעובד איתה, ודיברתי עם רבים, אומר שמאוד כיף לעבוד איתה. היא מצחיקה, היא אירונית, היא חכמה. והיא גם יצירתית ומאוד רגועה בצילומים, זה מאוד נדיר בתעשייה. אם את רוצה להישאר בתחום, את חייבת שיהיה לך האופי שלך. וזה תקף גם באופן כללי בחיים. את תבלטי מעל המאסה אם תלכי על הקטע שלך, ואם את לא אופורטוניסטית וכו'".

יש שיאמרו שהיא נהייתה מפורסמת בגלל שמאוד נוח לה להתפשט. זה מעין צורך פסיכולוגי שלה להתפשט או שפשוט לא אכפת לה מזה כמו לאנשים אחרים?
"פשוט לא אכפת לה. זה כמו שלא אכפת לה שיצלמו אותה במסיבה. חוץ מהעניין ההוא של צילומי הקוקאין".

מה את חושבת על כך שבתי אופנה כמו "שאנל" ו"ברברי" התנערו ממוס אחרי הסקנדל עם הקוקאין?
"אני לא חושבת שזה היה מוצדק. זה מגוחך. כל אחד בעולם האופנה יודע שיש הרבה סמים, אלכוהול ומסיבות".
פשוט לא אכפת לה. מוס בתצוגת לואי ויטון האחרונה AP
עשרה קמפיינים במקביל

השורה התחתונה של הסרט הזה היא לא זו הלבנה. היא זו הירוקה. המיליונים שמוס מרוויחה,
העובדה שהיא מוכרת. מוס אכן עבדה עם הטופ של הטופ עוד בתחילת דרכה - עם מעצבי על כמו ורסאצ'ה, עורכות על כמו אנה ווינטור, וצלמי על כמו יורגן טלר, אומרת באטהולף מ"גרציה" - מה שעזר לה להתבסס תוך זמן קצר, אבל זה לא מסביר את ההצלחה חסרת התקדים שלה בימינו. לינדברג מדבר על כך שמוס יכולה היום לעשות עשרה קמפיינים במקביל, ואף חברה לא תחשוב אפילו לצייץ על כך שהיא לא מקבלת בלעדיות. היא מרוויחה יותר מכולם, אבל כולם מרוויחים ממנה. מילא בובת שעווה במוזיאון מאדאם טוסו, אבל מה עם פסל הזהב של מארק קווין, או דיוקן העירום שלה כשהייתה בהריון, שצייר לוסיאן פרויד, דיוקן שנמכר אחר כך במכירה פומבית - ורואים בדיוק איך - תמורת שלושה וחצי מיליון ליש"ט.

הכי הרבה שערים. מוס על שער ווג פריז צילום השער
מה הדבר הכי מפתיע שגילית על מוס בזכות הסרט?
"שהאמנים התלהבו ממנה באותה מידה כמו הצלמים, ושכולם אמרו שהיא מצחיקה וכיף לעבוד איתה".

את חושבת שיש עכשיו מישהי בעולם הדוגמנות שיכולה להחליף את קייט מוס בשלב מסוים?
"יש פנים מעניינות, אבל אני לא חושבת שיש עכשיו מישהי כמוה".

גם הפרויקטים הבאים שלך יעסקו באופנה?
"אני עובדת על סרט שעוסק בהיסטוריה של להקות הבנות, מהסופרימס ועד הספייס גירלז. האמת היא שאני מגיעה בקרוב לישראל, אני עובדת על סרט תיעודי על בית לניצולי שואה בחיפה. אשאר בארץ כמה ימים בשביל תחקיר ראשוני, ובטח אחזור כמה פעמים. זו תהיה הפעם הראשונה שלי בישראל".

סרט על ניצולי שואה, זה מעבר חד מהזוהר של קייט מוס.
"אני תמיד מחפשת נושאים שחוצים גבולות של עצמי ושל הצופים. אני חשה שיש לי אחריות כגרמנייה לדבר עם הדור שלי על מה שקרה ולוודא שלעולם לא נפסיק לדבר על השואה, במיוחד כעת, כשהניצולים הולכים ומתמעטים".

החברה שלך מעסיקה יותר נשים מאשר גברים, האם זו בחירה מכוונת?
"אני אוהבת לעבוד עם נשים ואני אוהבת לתמוך בנשים. בתחום הדוקומנטרי יש לנשים יותר רגישות, וגם תחומי ההתעניינות שלהן מגוונים יותר. אני אוהבת תרבות פופולרית ואופנה, אבל אנחנו מפיקות גם סרטים מאוד חברתיים, ונשים חזקות בזה יותר מגברים".

איך המשפחה שלך מתמודדת עם העבודה האינטסיבית שלך והנסיעות בעולם?
"זה חשוב שנשים לא תמיד יתפשרו בחיים שלהן, ושגברים יעמדו לצדן ויאפשרו להן ללכת אחר התשוקות שלהן. יש לי בן זוג חזק, שגם לו עסק משלו, כך ששנינו גמישים ונושאים יחדיו בנטל. הוא תומך בקריירה שלי ובתשוקה שלי לאמנות, ויש לנו גם עזרה ממטפלת. אני חושבת שככה זה צריך להיות. בוודאי שלפעמים זה מאוד מתיש, כפי שזוגות עם ילדים קטנים יודעים, אבל אני מעדיפה את זה ככה. צריך לאתגר את החיים ולא לחפש את הנוחות שבהם".

היית רוצה להיות קייט מוס?
"הו לא, בבקשה לא, בחיים לא. הרעיון של לצאת החוצה ושכולם יודעים מי אתה - זה סיוט! בגלל זה לא רציתי להנחות בטוק שואו יותר, כי בטווח הארוך, אנשים היו מתחילים לזהות אותי יותר, וזה לא מה שאני רוצה".