בסרט "אני אהבה", שישודר בבכורה ב"יס" (שבת, 19 במרס, 22:00, " יס3"), הצליחה סווינטון לשלב בצורה מושלמת בין אהבתה לקולנוע איכותי לבין אהבתה לאופנת עלית. אנטולה קנרוצי, מעצבת התלבושת המבריקה לא זכתה אולי באוסקר, אבל הצליחה לחבר בהצלחה בין בית "ז'יל סנדר", בית "פנדי", האריסטוקרטיה האיטלקית ומשפחת המלוכה האמריקאית, קנדי. ובכלל, המועמדות לאוסקר הפתיעה אותה, כמו גם ההפסד ל"אליס בארץ הפלאות".
"ידעתי שבארצות הברית ובאירופה אהבו מאוד את האופנה בסרט, אבל לא חשבתי שזה יגיע לאוסקר, בגלל שבאמת מדובר בסרט קטן, בלי תלבושות אקסטרווגנטיות או מאות ניצבים בלבוש תקופתי", אומרת קנרוצי בריאיון ל"סגנון". " לדעתי, הם העריכו את הדיוק בהבנת הדמויות, ואת תרגומן לעיצוב תלבושות. הדמויות, למעשה, מבטאות עצמן דרך הבגדים. לא נעים לי להחמיא לעצמי, אבל נראה שזאת הסיבה", היא צוחקת במבוכה.
"אני אהבה" הוא סרט מופת לכל חובב אופנה. במרכזו ניצבת אמה רקי
(סווינטון), אם למשפחה אריסטוקרטית איטלקית, שלמראית עין מנהלת חיים
מושלמים באחת הווילות היפות של מילאנו. יחסי הכוחות בין הגברים לנשים
ניכרים: הגברים, לכאורה, מנהלים את הצד העסקי, בעוד שהנשים מושכות בחוטים
ולמעשה מנהלות את המשפחה. אחרי שנים של חיים מסורים ומאופקים לצד בעלה,
מתאהבת אמה בחברו הטוב של בנה, שף צעיר ומוכשר. סערת הרגשות שמציפה אותה
עומדת לשנות לתמיד את חייהם של כל סובביה.
לאופנה חלק חשוב בעיצוב הדמויות ב"אני אהבה". אך על אף שאופנה מעצם
הגדרתה מייצגת דבר זמני ורגעי, עיצוב התלבושות הופך את הסרט לעלזמני.
הבגדים מייצגים את ההתפתחות הכרונולוגית והרגשית בו,
ומה היו מקורות ההשראה לעיצוב הוויזואלי של הסרט?
"לוקה גוואדניניו, במאי הסרט, ואני, מעריצים של הפרטים הקטנים. במרכז הסרט נמצאת משפחה מאוד עוצמתית. בעבודה על בניית הדמויות למשל עשינו מחקר מעמיק מאוד על משפחות חזקות ומפורסמות, אלה שמייצגות את החברה הגבוהה: לא רק האיטלקיות כמו למשל אניילי, המשפחה ששולטת באימפריה התעשייתית של איטליה, אלא גם משפחת קנדי ובית משפחת המלוכה של נסיכות מונקו. השראות נוספות הגיעו מסרטי קולנוע של היצ'קוק וויסקונטי, ובנוסף הסתכלנו על הרבה מאוד ציורי דיוקנאות רוסיים. "אספנו חומרים ויזואליים מהמציאות, כך שהיא תשרת את העלילה, אבל בפועל לא רצינו להתקרב אליה, היא הייתה עבורנו משטח המראה. שאבנו השראה מהמציאות כדי ליצור ממנה דבר חדש, היפר-ריאליסטי".
איך הפכת את השינוי הרגשי של אמה לשינוי ויזואלי?
"אמה היא מעין זיקית. בתחילת הסרט היא חלק מהמשפחה, לכודה בתוך
הבית, והיא מתמזגת לחלוטין איתו ועם הצבעוניות הכהה שלו. כשהיא מסתובבת
ברחובות מילאנו היא לבושה באותם צבעים של הרחוב, לא מתבלטת. לאט ובעדינות
היא מתחילה להשתנות, וככל שהיא מתאהבת היא לובשת צבעים עזים יותר כגון
כתום ואדום, עד שהיא משתחררת לחלוטין מהבגדים ובסופו של דבר, מתפשטת מהם.
"אחת השמלות החשובות בסרט, שגם משפיעות מאוד על התפתחות העלילה וסיומה
הטרגי, היא השמלה הגיאומטרית שאמה מעצבת לעצמה כשהיא מתאהבת, על פי תמונה
שהיא מוצאת בספר בשוק בסאן רמו. השמלה הזאת יקרה ללבי: הספר הוא של סוניה
דלוניי, אמנית טקסטיל ומעצבת אופנה צרפתייה משנות ה-30, שהייתה חלק חשוב
מהקונסטרוקטיביזם הרוסי. הדמות של טילדה בסרט היא ממוצא רוסי, והשמלה
התחברה בעצם לשורשים ואל המקורות שלה".
"ראף עיצב את כל המלתחה של טילדה, והעבודה איתו הייתה אתגר של ממש. הוא כמובן מעצב אופנה אדיר. הקו שלו מאוד מינימליסטי ונקי, כמעט נערי, אבל בסרט היה צורך ליצור לטילדה מראה קלאסי, כזה שהוא לא בהכרח אופנתי, אלא על-זמני.
"לא רצינו ליצור תלבושות שאפשר להצביע ולומר'אה, זה ראף של 2002', אלא להתנתק מרצף הזמן. כדי להשלים את המראה שלה בחרנו מותגים קלאסיים איטלקיים, כאלה שמשדרים מעל הכול יוקרה ואיכות גבוהה מאוד: התיקים הם של'הרמס', הנעליים של'סלווטורה פרגמו'. סימונס אגב, אהב מאוד את התוצאה הסופית".
השנה , אולי יותר מבשנים קודמות, הקשר בין עולם האופנה לעולם הקולנוע היה הדדי, מפרה ואינטנסיבי. הקולקציות שעוצבו ברוח "ברבור שחור", רודארטה וסוורובסקי; חזרתו של המחוך - יחד עם "בורלסק"; הפרנזים המחרידים של ראלף לורן, במקביל למאמץ של האחים כהן להחיות את המערבון.
קנרוצי, ילידת איטליה שלמדה עיצוב תפאורות במילאנו, מאמינה בכל ליבה בקשר בין אופנה וקולנוע. "זה קשר היסטורי. כפי שנעשה בעבר כשהובר דה ז'יבנשי עיצב את תלבושות הסרט 'ארוחת בוקר בטיפני'ס', או הקשר החשוב שהתקיים בין איב סאן לורן וקתרין דנב. אופנה בעיניי חייבת להמשיך ולהיות נוכחת בקולנוע".
מה לגבי החשיבות של אופנה בחיים הפרטיים שלך?
"הייתי לגמרי מכורה לאופנה, אבל נגמלתי. אני אומנם הולכת לשבוע האופנה, אבל היום השתניתי. פעם בבחירת מותגים היה מעורב גם עניין פוליטי. למשל, אם בחרת ללבוש הלמוט לאנג, סימן שבחרת לא ללבוש את האופוזיציה, כלומר ורסאצ'ה. היום, בעיניי, העיסוק הזה כבר לא רלוונטי. פעם חשבתי שמותגים יוצרים אמירה אישית, והיום אני מבינה שהם יכולים לגרום לך לאבד אותה".
אז מה אפשר לקחת מזה לחיים?
"אני ממליצה לכולם לנסות ולשמור על זהות ייחודית בלבושם. זו עצה שאימצתי גם בעצמי".
1. הצבע המועדף: Avion - גוון כחול שמיים בהיר ואפרפר.
2. פריט הלבוש המועדף: "בגדים ספורטיביים ונקיים למראה, עם טוויסט".
לריאיון היא לובשת מכנסי טרנינג בגוון חרדל שציורו בידי אמן ישירות על
הבד.
3. הצללית המועדפת: "מראה החליפות המחויטות של סוף שנות ה-70, כפי שיצר איב סאן לורן.
4. שוק וינטג':בעיירה קטנה באיטליה שנקראת לוגו די רומנה (Lugo di Romagna), נמצא שוק וינטג' גדול מאוד שנקרא אנג'לו, "המקום האהוב עליי בעולם למציאת פניני וינטג'".
