ערבה בוכייה השולחת לאוויר זרועות כפופות
ומרושעות, אופק רדוף רוחות ודוגמניות בכובעים רחבי שוליים, הם מסגרת עתירת
מסתורין, כמעט מכושפת, לתצוגת אופנה. התמונה חמורת הסבר הזו, הייתה הפתיחה
לתצוגת האופנה של לנווין, שהתקיימה בפריז בסוף השבוע האחרון, אך היא לא
רימזה על הבאות, משוחרר ונשי פי כמה. דוגמניות במעילי-קוּקוּן כהים או
בלייזרים מחוייטים שהוסתרו תחת שכמיות, בגווני שחור, חום ואפור, היו ניסוח
מצטיין למינימליזם שאינו מוותר על נוכחות פרועה. לבגדים הנוקשים צורפו
תכשיטים כבדים, שתרמו תרומה עזה לטון המיסטי ששלט בכל, והפכו את המראה, לא
לפחות מוצק, אלא ליותר נשי.
הסתבר שאלבר אלבז מצליח לייצר את הדרמה הנכונה, גם כאשר הוא מצהיר שקולקציית חורף 2012 של לנווין, עומדת בסימן חזרה אל טון מאופק וחקירה של שורשי האסתטיקה של בית האופנה. ככל שעלו עוד ועוד דגמים על המסלול, בין אם שמלות קוקטייל קצרות במפתח סירה נדיב מאוד, או שמלות משי א-סימטריות הנתלות סביב כתף אחת, החסכנות הספק-איימישית התחלפה בעושר אירופאי. במקום חליפת חצאית מצמר, עלתה שמלת עור צרה ומדגישת מותניים בגוון שוקולד מבהיק, במקום כובעים מאיימים – וסט פרווה עשיר או שמלה פרחונית.
משחקי הנפח היו חוט השני עליה נתפרה הקולקציה כולה. אלבז, מתוך אהבתו הנצחית לשנות הארבעים של המאה הקודמת, מקיים יחסים של ממש עם כתפיים תפוחות כענן. הפעם, הוא גם זלג אל חצאיות ברך שנדמו כטיפות הפוכות ענקיות, או רבידות מקופלות שהגיחו מסביב לצווארון של שמלות קוקטיל קוקטיות.
חלק מהצופים בקולקציה טענו אמנם שהיא ממחזרת את כתב היד של המעצב. אולם חדי העין יבחינו כיצד החזרה לשורש, עליה סיפר אלבז, נעשתה דווקא מתוך כלים מודרניים, שהפשיטו את העיצובים עצמם מקישוטים מצועצעים, והגישו את ליבתם הפועמת.
(וידאו: רויטרס)
הסתבר שאלבר אלבז מצליח לייצר את הדרמה הנכונה, גם כאשר הוא מצהיר שקולקציית חורף 2012 של לנווין, עומדת בסימן חזרה אל טון מאופק וחקירה של שורשי האסתטיקה של בית האופנה. ככל שעלו עוד ועוד דגמים על המסלול, בין אם שמלות קוקטייל קצרות במפתח סירה נדיב מאוד, או שמלות משי א-סימטריות הנתלות סביב כתף אחת, החסכנות הספק-איימישית התחלפה בעושר אירופאי. במקום חליפת חצאית מצמר, עלתה שמלת עור צרה ומדגישת מותניים בגוון שוקולד מבהיק, במקום כובעים מאיימים – וסט פרווה עשיר או שמלה פרחונית.
משחקי הנפח היו חוט השני עליה נתפרה הקולקציה כולה. אלבז, מתוך אהבתו הנצחית לשנות הארבעים של המאה הקודמת, מקיים יחסים של ממש עם כתפיים תפוחות כענן. הפעם, הוא גם זלג אל חצאיות ברך שנדמו כטיפות הפוכות ענקיות, או רבידות מקופלות שהגיחו מסביב לצווארון של שמלות קוקטיל קוקטיות.
חלק מהצופים בקולקציה טענו אמנם שהיא ממחזרת את כתב היד של המעצב. אולם חדי העין יבחינו כיצד החזרה לשורש, עליה סיפר אלבז, נעשתה דווקא מתוך כלים מודרניים, שהפשיטו את העיצובים עצמם מקישוטים מצועצעים, והגישו את ליבתם הפועמת.
(וידאו: רויטרס)
