פוסט זה רוצה להלל ולשבח את הלק המדובר למרות הכל. גימור הג'לי הוא מה שעושה את הגוון לכל כך נפלא. זהו גימור שלא מרבים להשתמש בו בעולם הלקים. וכפי שתבינו מיד, יש לכך סיבות מעשיות לגמרי.  לאלה מכם שאינם מעורים בז'רגון הלקלקני ואינם מכירים גימורים שהם אינם קרם/שימר/גליטר, אשמח להציג את אחד הגימורים הנדירים והמקסימים ביותר שלעולם הלקים יש להציע לבני התמותה. ובכן, ג'לי הוא למעשה הכלאה בין לק שקוף לבין קרם. זהו לק שקוף לכל דבר ועניין. כל שכבה שתמרחו ממנו על הציפורן תניב תוצאה דומה ללק שקוף עם מעט פיגמנט. אלא שההבדל בין ג'לי לבין לק שקוף אמיתי הוא שהג'לי מסוגל לבנות אטימות. כל שכבה שתוסיפו תעמיק את הפיגמנט ואם תוסיפו מספיק שכבות (לעולם לא מתחת לשלוש ולרוב יותר) תקבלו לק מפוגמנט היטב עם אטימות מלאה. אבל לק מפוגמנט היטב ובאטימות מלאה אפשר להשיג בשתי שכבות בלקים קרמיים -  תטענו אתם נגדי לקלקני פולמוס שכמותכם, והצדק יהיה עמכם. אבל הגימור הוא שעושה את ההבדל! - אשיב אנוכי.   בג'לי הגימור כל כך גלוסי שהציפורניים נראות רטובות תמיד.ההבדל במראה הוא כמו ההבדל בין ליפסטיק לליפגלוס. זה פשוט לא נראה אותו הדבר. לק קרמי, בדומה לליפסטיק, הוא קלאסי יותר, בוגר וגם שיקי. לק ג'לי הוא נעורים בבקבוק. על העדר השיק והאלגנס מפצה הג'לי בדרכים אחרות.  יש בו רוח נעורים וקלות דעת של לוליטה פתיינית. איזה קונספט אדיר לקולקציה קייצית וכמה מעט שימוש נעשה בו! בניאונים ובפסטלים נעשה המון שימוש בקולקציות קייציות, לעומת זאת, נדיר להיתקל בקולקציית קיץ שהג'לי הוא המוטיב העיקרי שלה. איזה פספוס! OPI התקרבו אבל פספסו בכל זאת. לדעתי קולקציית טקסס היתה גאונית אם כל הלקים שלה היו ג'ליים תוך ויתור על כל השאר. כפי שאתם ודאי יכולים להניח, שיקולים מסחריים הם שמונעים ייצור המוני של לקים ג'ליים. שלוש, ארבע ואף חמש שכבות זה הרבה יותר מדי ממה שלקלקנית ממוצעת מוכנה להשקיע במניקור שלה. מסיבה זו אין הרבה לקים ג'ליים בעולם. האשמה בכך מוטלת על כולנו.
בלק שלפנינו יש ארבע שכבות, והוא לגמרי שווה את זה.