"אנחנו רגישים לצורכי הלקוחות, ולכן שמרנו על הלוגו האהוב", מתעקש מעצב "גאפ", פטריק רובינסון בתקינות הפוליטית שמזוהה כל כך עם החברה. ככה זה כשאתה מיוצר בסין, מעוצב באמריקה, ונמכר בישראל ב-99 שקל אחרי מע"מ.
One World, One Gap, אני מתעקש במהלך השיחה עם רובינסון, שמסכים עם הקביעה, אך מתנצל על המגלומניה. "כולנו מדברים באותה שפה", הוא אומר. "גם אני וגם אתה שמענו על הטרנדים של הקיץ הקרוב, על הסרט החדש הבא, מה קל ומה לא. כולנו מקושרים אחד לשני, חיים פחות או יותר את אותם החיים. צעירים כבר לא חושבים איך לשנות את העולם, אלא איך להפוך אותו לטוב יותר. אני מקווה שנפסיק להילחם על גבולות וטריטוריות, וננסה להבין יחד איך לעשות עולם טוב יותר. כולנו חיים באותו עולם, ואנחנו טיפשים אם לא נעשה את זה".
נשמע כמו סיסמאות של ברק אובמה? רובינסון האחרון להכחיש. בתור אחת הדמויות האפרו-אמריקאיות הבולטות בתעשיית האופנה האמריקאית, הוא פקד אירועי תמיכה רבים במסע הבחירות של נשיא ארצות הברית, וכיף להשוות ביניהם: שניהם גברים שחורים, מצליחים, צעירים ואהודים. רובינסון נבוך מההשוואה. "יש לי עבודה הרבה יותר קלה ואין מקום להשוואה בינינו", הוא צוחק. "פרזידנט אובמה הוא איש פנומנלי שאני מאוד מעריך, שהיה לי הכבוד לפגוש לפני מספר חודשים. הוא אדם מאוד מיוחד. אני רק עושה בגדים".
רובינסון נולד וגדל בדרום קליפורניה. את צעדיו הראשונים באופנה עשה
בגיל 14, כשתפר מכנסי גלישה לכל מי שלא רצה להיתקע בחוף המערבי עם מכנסיים
של "קוויקסילבר". הוא לימד את עצמו לתפור, לעשות הדפסים, ומהר מאוד מצא את
עצמו מאחורי עסק כלכלי מצליח. הוא נרשם אומנם ללימודי רפואה, אך בגיל 22
סיים את לימודיו במחלקה לעיצוב אופנה בבית הספר הגבוה לעיצוב "פרסונס",
בניו יורק. בריאיון עבר ל"סופשבוע" של מעריב סיפר ש"נרשמתי ללימודי רפואה
כי הייתי בטוח שזה מה שאבא שלי, שהוא רופא, היה רוצה שאעשה. בסופו של דבר
הוא זה ששכנע אותי לא ללכת לרפואה. הוא תמיד חלם להיות אמן ואבא שלו הכריח
אותו ללמוד רפואה, כי באמריקה של שנות ה-60 - אם אתה שחור אתה לא נותן
לילד שלך להיות אמן".
רובינסון התמחה במספר בתי אופנה מכובדים, כמו "ארמאני" ו"אן קליין", וב-96 סומן על ידי ה"ווג" האמריקאי כאחד ממאה הכוכבים העולים בתעשיית האופנה. שנה לאחר מכן ניסה את מזלו עם מותג הלבשה ספורטיבי משלו, הרפתקה שהסתיימה מהר. שבע שנים לאחר מכן התמנה למעצב קו ההלבשה הספורטיבי לנשים של "פרי אליס" ואף זכה על כך בפרס מטעם ה-CFDA, מועצת המעצבים האמריקאית. אבל חילוקי הדעות בינו לבין מנהלי "פרי אליס" הובילו לסיום יחסיהם זמן קצר אחר כך. גם הרומן עם בית האופנה של "פאקו רבאן" מאוחר יותר לא החזיק מעמד רב, ורובינסון עזב את המותג לאחר שלוש עונות בלבד. עד היום זוכרים לו את ההתרברבות כשנכנס בשערי המותג, והצהיר שהוא מתכנן לעשות לרבאן מה שטום פורד עשה ב"גוצ'י".
כאמור, בארבע השנים האחרונות הוא מצעיד את "גאפ" אל עבר שינוי. ולא לבד. רובינסון נשוי לווירג'יניה סמית, מנהלת תחום האקססוריז ב"ווג" האמריקאי ויד ימינה של עורכת המגזין, אנה וינטור. בסרט התיעודי "גיליון ספטמבר" תועדה וינטור כשהיא מקשרת באמצעות סמית בין תאקון פאניצ'גול, מעצב צעיר ממוצא תאילנדי, לבין חברת "גאפ". הקשרים המשפחתיים ודאי לא מזיקים, בטח לא לרובינסון וסמית שזוכים למעמד של "פאוור קאפל" בתעשיית האופנה ובניו יורק בכלל. "אני עובד אצל וירג'יניה", הוא משתעשע כשאני מבקש ממנו להתייחס לכוח הרב שיש בידי שניהם. "לאשתי יש עבודה מדהימה והיא אישה יוצאת דופן. אני מעריך אותה מאוד בשל כך. אני עובד מאוד קשה כדי לרצות אותה".
זאת לא אמירה מפתיעה מגבר שהוא צ'ארמר מקצועי. בארוחת בוקר במלון הבוטיק
אל הפגישה מגיע מיסטר רובינסון, 44, כנער הפוסטר של אמריקה: מכנסי
ג'ינס כחולים, חולצת טי לבנה הדוקה עם מפתח וי קטן שחושף שרירים מפוסלים,
ומעיל עור שחור בגזרת אופנוענים. על גב כולם תווית זעירה של "גאפ". "אני
תמיד לובש רק 'גאפ'", הוא מתגאה. "זה המותג היחיד שיש לי בארון".
זאת תקופה טובה ל"גאפ", שמנסה למקם עצמה כמובילה אופנתית באמצעות
שיתופי פעולה מסקרנים, שהתחילו בקו הילדים המושלם שעיצבה סטלה מקרטני.
"מעניין אותי לעשות דברים חדשים, רלוונטיים", מסביר רובינסון. "לשלב
טכנולוגיה, לדחוף למקום שלא היינו בו קודם. שיתוף הפעולה עם סטלה מקרטני,
למשל. מותגים אחרים עושים שיתופי פעולה מדהימים עם איזה מעצב אלמוני, אבל
לא רציתי לעשות עוד שיתוף פעולה שהתוצאה הסופית שלו יהיה קו הלבשה.
כשנפגשתי עם סטלה דחפתי לקולקציית בגדי ילדים בעיצובה, ולא עוד קו הלבשה
למבוגרים. הרבה יותר קל לעשות סטלה מקרטני למבוגרים. הקו התגלה כהצלחה
אדירה".
בסתיו האחרון השיקו בחברה קולקציית קפסולה שעיצב רובינסון באופן בלעדי
לבוטיק "קורסו קומו" במילאנו של קרלה סוזאני, אחרי שיתוף פעולה מסקרן עם
בית האופנה "ולנטינו", שהושק בנובמבר. השילוב בין קו העילית של בית האופנה
האירופי לתרבות הקז'ואל האמריקאית הוליד קולקציה מעודנת ורומנטית,
שהיוותה, כך נראה, בסיס לקולקציית הקיץ הנוכחית. "שתי מילים שמובילות את
הקולקציה: 'תחכום', שזאת מילה חדשה בלקסיקון של 'גאפ'; ו'סקסיות', לנשים
ולגברים", מסביר רובינסון בטון משולהב. "בניגוד לעבר, תוכל למצוא בקו
הגברים גזרות קרובות אל הגוף, שילובים של סריגים, וחשיפה רחבה יותר של
הגוף. זה עדיין נראה 'גאפ' - אבל מנקודת מבט חדשה".
אם קולקציית הקיץ הנוכחית היא מבחן הנסיעה של רובינסון, נראה שהוא כבר
יכול להעלות להילוך חמישי. בהסתייגות אחת: הקניינים במדינות השונות עלולים
לגרום לו למשברים ביחסי החוץ, או סתם לגרום לו ללחוץ על דוושת הבלם. במקרה
הגרוע, הם ישכנעו אותו להעביר להילוך אחורי ולנסוע ברוורס.
אחרי שנה של אסונות אקולוגיים ופוליטיים, האופטימיות של הקולקציה
מפתיעה. אולי כי בניגוד לקו השמרני שמובילה "גאפ" מאז שהוקמה ב-1969,
קולקציית 2011 היא מופת של משחקים מגדריים ופלטת צבעים פסטליים כמו ורוד
פודרה, תכלת שמיים, ירוק פיסטוק, חול מדבר והרבה לבן. לצד מקטורנים באורך
המותניים, נשים ימצאו חולצות כותנה וואל דקיקות בצבעי גוף, מכנסיים בגזרה
ישרה שמסתיימים מעל הקרסוליים ומכנסי ג'ינס בשטיפות צבעוניות.
השינויים בהרגלי הלבוש האמריקאים, ובעיקר היחלשותו של קוד הלבוש הנוקשה בחברה המערבית, השפיעו גם על החשיבה של רובינסון. "כילד שגדל על 'גאפ', דנים היה מזוהה עם בגדי סוף השבוע", הוא אומר. "העולם השתנה, ואנשים התחילו ללבוש ג'ינס שבעה ימים בשבוע. זה לא קל לשנות את החשיבה ואת המנטליות. אנשים רוצים את מכנסי החאקי מ-98 והם רוצים טי שירט בסיסית. כמעצב אתה צריך ללמוד איך לגעת היום באנשים באופן אחר. לתת להם את התחושה שהם קונים מוצר סקסי. הבנתי שאני צריך להפוך את הדנים למוצר פרימיום".
לאחרונה אמרת ש"גאפ" היא הקז'ואל האמריקאי. האם יש הבדל בינו לבין קז'ואל אירופי או אסיאתי?
"כן ולא. אני חושב שלכל מדינה צרכים משלה. באירופה יש לנו יותר מוצרים מקשמיר וצמר מרינו. אמריקאים מעדיפים יותר כותנה. אירופאים תמיד צוחקים כשהם רואים אמריקאים יורדים ממטוס לבושים בשכבות. בדובאי רוכשים בגדים פחות חושפניים. אבל זאת תמיד קולקציה בינלאומית אחת, עם רבדים רבים המתאימה לכולם. היום אנשים בכל העולם מתלבשים די אותו דבר".
אנשים מתקשים לקבל שינויים, אבל כמעצב אופנה התפקיד שלך הוא לחדש להם מדי עונה. זה קונפליקט שאתה חי איתו בשלום?
"אנשים נתקעים על דימוי אחד וזאת בעיה. אם זה דגם אחד של מכנסיים, או המראה של אודרי הפבורן. הרי כולן רוצות להיראות ולהיות אודרי הפבורן בשמלה השחורה הקטנה. אבל זה שייך לעידן הקודם, תקופה שבה הייתה מודעה איקונית אחת וכולם הלכו אחריה. מכנסי 'גאפ' ישנים הגיעו בדגם אחד, אולי בכמה צבעים, וכולם קנו אותו. היום העולם מוצף ברעיונות חדשים, וכולם רוצים סגנון עצמאי. אף אחד לא רוצה לרכוש מכנסיים שיש לכולם. לכן כמעצב חשוב לי לבנות את המלתחה לפי הצרכים והאישיות שלי ולאו דווקא לפי ההיצע המוגבל".
