רבע שעה מאוחר יותר מצאתי את עצמי בתא המדידה של מנגו, וחשבתי שכדאי לנצל את המראה ולמדוד את מה שקניתי. החולצות היו מחרידות. לשמחתי, זה היה ממש מתי שנכנס לתוקפו חוק ההחזרים, ולכן חזרתי לחנות, עמדתי בתור לקופה וביקשתי להחזיר את מה שקניתי. נאמר לי שאין באפשרותי לקבל החזר במקום, למרות ששילמתי במזומן רבע שעה קודם לכן, ושישלח אליי צ'ק הביתה. כשאמרתי שזה מגוחך ולא מקובל מחנות אמריקאית, ננזפתי "אל תתרגזי ואל תצעקי". חתמתי על אישור הכתובת שלי והלכתי עצבנית, כשאני נשבעת לעולם לא לדרוך בחנות הזו (או בקניון הזה).

עברו כמה ימים, והגיע בדואר צ'ק על סך 139.80 ש"ח על שם רונה ראובני עם תאריך של יומיים אחרי הקניה. בבנק סרבו להפקיד אותו, מאחר וזה לא השם שלי (כפי שציינתי בטופס, מן הסתם). התקשרתי לשרות הלקוחות לבקש צ'ק חדש ונאמר לי שקודם עליי לחתום על טופס שמעיד שאין בכוונתי להפקיד את הצ'ק הנוכחי. אמרתי שהבנק לא מוכן להפקיד אותו, אבל זה לא עזר. יומיים אחרי זה פוקסס אליי הטופס הארוך והמגוחך בו אני מאשרת שאין לי תביעות נוספות מהחברה. חתמתי מיד ושלחתי לפקס בחזרה. מאז עברו כמעט שלושה שבועות ואין צ'ק. התקשרתי אין ספור פעמים למספר שרות הלקוחות שלהם, ואין מענה. השארתי הודעות ולא חוזרים אליי.


יש סיכוי טוב שזה שרות הלקוחות הגרוע ביותר בו נתקלתי אי פעם. זה אומלל במיוחד בהשוואה לחנויות שלהם בחו"ל, כי בלונדון החזרתי צעיף לחנות וקיבלתי כסף מזומן ביד. אבל עלינו לזכור שלא באמת מדובר בגאפ, אלא בזכיין מקומי שהוא ספק ה"שרות" של החברה. זה גורם לי להתגעגע לימים ש-ML אבדו מכנסיים שמסרתי להם לתיקון אחרי שנפלו להם כל הכפתורים ואחר כך טענו שמעולם לא מכרו מכנסיים כאלה.