קולקציית קיץ 2011 של דיזל החלה להיכנס החודש לחנויות בישראל, והיא עושה רושם שדיזל הולכים למקום אחד ברור – לגנון. וזו לא שאלה של גיל כרונולגי, אלא של גישה, המעדיפה להחצין כל פרט ולנפנף במוחשי, מאשר לשמור על ריסון מעודן ולדון במופשט, שיכולים להשיג אפקט מרעיש פי כמה.

באופן כה הולם לקטגוריית הגיל, הקולקציה כולה שואבת את השראתה הגימיקית מעולם סרטי הפעולה, ובעיקר מחוויות גיבוריהם. היא מחולקת לקבוצות קטנות, שאפשר לכנות אחת מהן 'אקשן בים' (ציורים של כרישים, אצות וקשת צבעים שנעה מטורקיז ועד כתום-אלמוגי), או 'מבצע בג'ונגל', האוספת סביבה צבעי צבא, הדפסי הסוואה ושאר דגמ"חים, באפיל המתכתב עם המיינסטרים של תחילת שנות ה-90.

הבעיה האירונית היא, שההסוואה אכן משמשת כהסוואה - בין מכנסיים בהדפס קמפולאז', לחולצות טי חושפות בטן ומעוטרות כיתובים, קשה לאתר את מה שמעוצב היטב, כמו זוג מכנסיים הדוקים העשויים בד צוללנים סרוג בעל ברק, או אוסף מעילי העור התפורים בדייקנות (מתוכם בולטים אלה בצבע טבק קרמלי בפרופורציות קצרות יחסית).

העומס מחליף עיצוב בעל ערך ואת הקו הסגנוני האפל והדק, שהיה מנת חלקה של דיזל בעבר, ואפשר שזו פשוט השלמה עם המצב - דיזל מכירה בעובדה שקהל היעד כבר אינו נמנה עם הליבה המשמעותית של בעלי האובססיה לאופנה (כמו זו שאפיינה את דיזל לפני חמש שנים), המעדיפים תמיד רוח קונספטואלית על פני כל דבר אחר. וכאשר צריך להתחנף אל המכנה הנמוך, אין סיבה להלאות אותו בדיטיילים שהוא אינו מבין או לאתגר אותו בגזרות שיקשו עליו את העיכול.

הנאמר תקף גם לגבי קולקציית הג'ינסים, שלמרות כל זאת עדיין נותרה החלק משובח של ההיצע העונתי בזכות טיפולי הבד. מכיוון שבסרטי פעולה עסקינן, ובקולקציה צעירה שאינה מעוניינת להרגיז אף אחד, הג'ינסים לנשים ולגברים מחולקים על פי התפקיד המגדרי הקלאסי: אלה לגברים זוכים לעיבודים המכונים מלוכלכים (Raw and Dirty) ואלה לנשים הם דווקא ג'ינסים מאופרים בצבעים סכריניים, כמו פודרה או ורוד ניאוני. מסתבר, שמהפכת המינים, שעולם האופנה אמור להיות רגיש לה מאוד בעיקר כי היה חלק ממהותי מהביטוי שלה, לא התרחשה מעולם.

מלבד שני דגמים המזכירים מכנסי הרמון, גזרות מכנסי הדנים ממשיכות להיות צרות, ואפילו צרות מאוד, עם קריצה למפשעות נפולות מעט ('גזרת גזר') וקו מותניים בינוני. החידוש העיקרי לעונת הקיץ הם ג'ינסים עשויים תערובת טנסל - בד נמתח מאוד המשמש בדרך כלל לג'גינגס - לשני המינים, ועיבודי הדגמים עצמם. אצל הגברים, טופוגרפיית המכנסיים כוללת אינספור קרעים וניגוד צבעים בין בהיר לכהה, האמורים לשוות מראה מכוסח ומחוספס, ועד ג'ינסים המכילים פיגמנט מסויים בצבע ירוק או אדום, הניכר לעין בלתי מזויינת רק בעת לבישה. מנגד, הנשים צריכות להתמודד עם דגמים בעלי תוספת האיפור המובטחת, שנלבשים באופן הדוק מדי גם על הדוגמניות – כמו שטיפת שלג סגולה או כתמי סומק כתומים-צהובים על רקע שנהבי ובהיר.

קולקציית הקיץ של דיזל היא בעיקר זמזום בלתי פוסק, המוני וטורדני, המנסה להשיג מהפכות דרך טיפולים מתוחכמים שאינם ערוכים בחוכמה. רק לשם השוואה אפשר להציץ בקולקציית הגברים של דריס ואן נוטן לקיץ 2011. שם, טריק אקונומיקה פשוט של כתמי רורשך על מכנסי ג'ינס הוא בעל אפקט משמעותי ומרעיד פי כמה מאשר טכנולוגיית הצבעים המשוכללת וחסרת הפשר של דיזל.

תהילתה של דיזל היא כבר אינה אותה התהילה. גם אם המכירות עדיין נאות, הקמפיינים מעוררים (כמו זה המכריז בגאון Be Stupid), והם מציגים דרך קבע בשבוע האופנה של ניו יורק. משהו נשחק בשנים האחרונות. חברת הדנים האיטלקית קיבלה על עצמה רושם מסחרי מדי, שגרם לכל האנשים הנכונים של העיר לנטוש, ואת תקשורת האופנה לחפש אחר טאלנטים חדשים, ובעלי זווית חדה יותר. בשוק הרווי והעצום של הג'ינס, מדברים היום על דיזל פחות מבעבר, ובהרבה פחות התלהבות. מותגי נישה קטנים יותר, כמו 'נודי ג'ינס', 'נייקד אנד פיימוס' ואחרים, נוגסים בחדשנותה האובדת של דיזל ובשליטתה בקטגורית ה'פרימיום', ומעלים את השאלה העקרונית מה הוא המותג דיזל היום?

מחירים לדוגמא:
גברים: חולצות: 180-1000 שקלים; מכנסיים: 520-1300 שקלים; נעליים: 150-2000 שקלים

נשים: חולצות: 150-1500 שקלים; מכנסיים: 420-2200 שקלים; שמלות: 370-3200 שקלים; נעליים: 150-1500 שקלים; הלבשה תחתונה: 560-3200 שקלים