| מהרגע
הראשון של השיחה, פיליפ טרייסי נשמע נמרץ ומשועשע. "בבקשה תעשה את הראיון
הזה מלהיב", הוא אומר בשיחת טלפון מהסטודיו שלו בלונדון, ומוסיף מיד
בישירות אופיינית, שבהמשך השיחה תהפוך לרגעים לעוקצנות חיננית: "רק אל
תשאל אותי מהו הצבע המועדף עלי...". נחישותו לשמור על שיחה עירנית משתווה כמעט לתשוקה שהוא מבטא לכובעים; הוא | |||||||||||||
חלומות מתגשמים לזכותו של טרייסי ייאמר כי כובעיו היפהפיים, מלאכת מחשבת של עיצוב עתיר מעוף ועמלנות מעוררת השתאות, מצליחים לעורר תאווה גם בקרב מי שמעולם לא העלה על דעתו לחבוש כובע. בנוסף, יש לו סיבה טובה להאמין ביכולתו לחולל שינוי תפישתי: לפני שני עשורים, כשהיה סטודנט ברויאל קולג' אוף ארט הלונדוני, כובעים נחשבו לפריט מיושן של גברות נכבדות מגיל מסוים. "חשבתי לעצמי שזה מגוחך לחלוטין, הרי לכל אחד מאתנו יש ראש, לכן כל אחד יכול לחבוש כובע". כיום, בגיל 43, טרייסי הוא אחד ממעצבי הכובעים המופלאים בעולם, שמשתף פעולה מדי עונה עם בתי אופנה מבוססים ועם חוג לקוחות מרשים שנע בין נשות אצולה אירופאיות, כוכבי פופ כגרייס ג'ונס, בוי ג'ורג' וליידי גאגא ואיקונות אופנה כמו קייט מוס ושרה ג'סיקה פארקר. הוא זכה בפרס מעצב האביזרים של השנה מטעם המועצה הבריטית חמש פעמים, וב-2007 קיבל את אות כבוד מטעם מלכת אנגליה על תרומתו לקידום האופנה הבריטית. כובעיו חושפים דמיון פורה וסוער, ונדמים לעתים כחלומות בלתי אפשריים שמתגשמים - בין שהם מציגים צורות מופשטות, מעתיקים חפצים פרוזאיים אל המצח באופן סוריאליסטי או מחקים קומפוזיציות של טבע פראי (כובעי הסחלבים הארוטיים שלו, למשל, מזכירים | |||||||||||||
עשרה דגמים נבחרים מתוך קולקציית סתיו-חורף 2010-2011 בעיצובו, שמוצגים בימים אלה בבוטיק "NN5" בתל אביב, יכולים לחולל שינוי באופן שבו נתפשים כובעים בדרך כלל. למרות ההיצע המצומצם יחסית (בכל עונה הוא מעצב קולקציה של כ-50 דגמים), האוסף שבחנות מציג מנעד רחב של סגנונות, החל בכובעים שנועדו לשימוש יום-יומי יותר, בעלי תיתורה רחבה יותר או פחות, דרך דגמים מהודרים לחבישה בערב באירועים חגיגיים (כמו למשל זה הוורוד, המעוטר בפרחי זמש בשרניים, או זה הלבן, שסרט קטיפה שחור מצטלב בשוליו הרחבים) וכלה ביצירות מופלאות שנדמה כי כל מאורע מחוויר לעומתן, כדוגמת קשת העץ הדקה שמימינה צומח סידור פרחים שחור המשלב בין עלי סאטן לפרחים שפוסלו בנוצות, או כובע קטן, סגול, בעל צללית פוטוריסטית מעוגלת שמתחדדת בחזיתו. חלופה לניתוח על השאלה כיצד הוא מרכיב קולקציה הוא מתקשה לענות. זה נעשה באופן אינטואיטיבי, הוא אומר. "היצירתיות מגיעה מבפנים. אני אוהב מקוריות, לעורר לחיים משהו שאיש לא ראה קודם לכן, ואני אוהב את העתיד. אני מאמין שעיצוב זה לשבת מול נייר ולעצב", הוא מדגיש את המילה לעצב, מאריך אותה מעט לפני שהוא ממשיך הלאה. "עיצוב הוא מלה מאוד עמומה בימינו. היום כל אחד הוא מעצב. יש לי גישה מאוד דמוקרטית לחיים, אבל יחד עם זאת למדתי עשר שנים כיצד לעצב כובעים, לכן קשה לי עם זה שכל אחד מגדיר את עצמו כמעצב. אתה מוצא זוג נעליים שמוצא חן בעיניך, משנה מעט את הצבע ואת סוג הבד - ואתה מעצב. זה לא עיצוב, זה חיקוי! למצוא שמלה יפה בחנות לפריטי יד-שנייה ולשכפל אותה לאחר מכן בסטודיו שלך, זה אותו הדבר. עיצוב הוא עניין של אישיות, סגנון ורגש. לא להזכיר לצופה משהו שהוא ראה קודם לכן בשנת 1948". לדף הלבן הוא ניגש עם ראש פתוח. "זה מתחיל בציור, שבעקבותיו אני יוצר דגם תלת ממדי בחומר שנשלח לבעל מקצוע בפאריס שמגלף אותו לאחר מכן בעץ. את הכובע הסופי אנחנו יוצרים עליו". כל התהליך נעשה ביד. "אני אוהב לעצב משהו שאנשים לא ראו קודם לכן. זה מסקרן להיות מעצב במאה ה-21, מכיוון שאין יותר אילוצים. אנשים תמיד שואלים אותי אם הייתי רוצה להיות מעצב כובעים בשנות ה-20 של המאה שעברה, אז היה נהוג יותר לחבוש כובעים, אבל זה הרבה יותר מרגש להיות מעצב כובעים כיום כי אפשר להשפיע על האופן שבו אנשים תופשים כובעים במאה ה-21. להיות מעצב כובעים כיום זה כמו להיות מדען גרעין". הוא סבור כי לכובעים לא אמור להיות שימוש מסוים. "המהות של כובע היא לגרום לך להיראות טוב. ואם אתה נראה טוב אתה מרגיש טוב, כי זוהי הברירה הטבעית שלנו כבני אדם לקשט את עצמנו. אף אחד לא קונה בגדים שהוא לא נראה בהם טוב. אופנה היא לא צורך פיסי, היא גורמת לתחושה טובה". טרייסי גם רואה בכובעים אביזר שמייצג מרדנות. "בעבר הם היו אביזר אופנה קונפורמיסטי, ועכשיו הם נחשבים לצורה של מרד. הכובעים עצמם לא השתנו, אולם המשמעות של חבישתם השתנתה. בשנות ה-60 השיער הפך לכובע, לעטרת הראש, וזה נהיה טרנדי לא לחבוש כובעים. אולם כובעים יכולים להיות העתיד. הם ביטוי של אינדיבידואליות, ועם השנים הפכנו לבטוחים והרפתקנים יותר בלבוש שלנו. לחבוש כובע זה כיף! אנשים נהנים כשהם חובשים כובעים, וההתלהבות שלהם היא מידבקת". לטענתו, כובעים מהווים חלופה זולה ונגישה יותר לניתוחים פלסטיים, וכואבת הרבה פחות. "כובע משנה את הפרופורציות של החובש. אני מביא את זה בחשבון כשאני מעצב כובעים. זה בלתי אפשרי לעשות הכללה איזה דגם ישפיע על תווי פנים מסוימים, זה קשור באישיות של החובש. אי אפשר לומר, למשל, שאם למישהו יש אף גדול עליו לחבוש כובע בצורה מסוימת. אבל לבעלי אף גדול, כדאי לחבוש כובע בכל מקרה כי הם ייראו טוב יותר. זה יוצר פנים חזקות יותר. זה לא מבליט או מצניע את התווים, זה פשוט מאזן אותם". ליידי גאגא - החוצה את המונח "כובען" הוא מתעב. זה נשמע מיושן לדבריו. הוא מעדיף להיקרא מעצב כובעים, וככזה הוא נחשב לאהוד במיוחד על נשות משפחת המלוכה הבריטית. "אני מלוכני! אני אוהב את משפחת המלוכה כי הם חובשי כובעים נפלאים והם שומרים על הכובעים חיים בדמיון הקולקטיבי של הציבור בכל העולם. יש להם יותר אירועים חגיגיים או רשמיים שדורשים חבישת כובעים. מלוכה וכובעים הולכים טוב ביחד". בעבר עיצב כובעים לנסיכה דיאנה ולקמילה פרקר-בולס ביום כלולותיה, ובאחרונה גם קייט מידלטון נצפתה כשלראשה אחת מיצירותיו. "אני אשמח לעצב כובע לחתונתה אם היא תבקש", הוא אומר, ומוסיף מיד: "אנחנו מעצבים כובעים גם לנשות אצולת הפופ. גרייס ג'ונס היא בת מלוכת פופ. ליידי גאגא היא אריסטוקרטית של פופ", הוא אומר ומטעים את צמד ההברות "גאגא" בטון שיכול להתפרש כלגלגני. לפני חודשים ספורים התקשורת רעשה סביב הרצון שהביעה כוכבנית הפופ האמריקאית להשתלב כמתמחה בסטודיו של המעצב בלונדון. "כן, היא היתה איומה ונוראה. הייתי צריך לבעוט אותה החוצה מהסטודיו שלי". כשהוא אומר זאת קשה עד כמה הוא מדבר ברצינות. ואז הוא מסכם באנחת רווחה: "היא היתה חסרת תועלת. מוקפת כל הזמן בגדודים של צלמי פפארצי.. נאלצתי לומר לה, 'תקשיבי, מותק. את צריכה ללכת. המסיבה נגמרה גאגא'. היא לא באמת תיכננה לעבוד אתי כרגע. היא עסוקה במסע הופעות עולמי ואחרי שהיא תשלים אותו נראה מה יהיה". על ג'ונס, ידידתו הקרובה ב-15 השנים האחרונות, הוא אומר בטון נלהב "נפלאה! זה מפגש משמח של מעצב כובעים ומישהי שנראית כמו חלום בתוך כובע. היא עצמה כובע". שיתוף הפעולה הפורה והמתמשך ביותר שלו עד כה היה עם איזבלה בלאו. אושיית האופנה הבריטית נודעה כחובשת כובעים נלהבת. בתחילת דרכו המקצועית, ב-1990, הסטודיו שלו שכן בקומת המרתף של דירתה בלונדון, וארבע שנים מאוחר יותר הוא השיק חנות ראשונה בעיר בסמוך לביתה. בלאו היא זו שערכה לו היכרות עם ידידיה מעצבי העל, מפגשים שהובילו לשיתופי פעולה רבים עם בתי אופנה מבוססים (בתחילת שנות ה-90 ביסס קרל לגרפלד קולקציה שלמה לשאנל על כובע שחבשה בלאו בביקור המשותף שלה ושל טרייסי בבית שאנל בפאריס). את היחסים שלהם הוא תיאר בעבר כ"רומן שבמרכזו כובעים, לא מין". התערוכה "When Philip Met Isabella", שהועלתה ב-2002 במוזיאון העיצוב בלונדון, יוחדה לשיתוף הפעולה הפורה בין השניים. בשביל בלאו יצר את הכובעים המסעירים ביותר. "היא מעולם לא חלמה לומר לי איזה כובע היא רוצה שאעצב לה או כיצד הוא ייראה. היא היתה מטריפה אותי בשיחות טלפון ללא הרף, יום ולילה, שבהן היא היתה מספרת לי על האירועים שאליהם היא הוזמנה, מפרטת מי יהיה שם ומתארת מה היא מתכננת ללבוש ומה תהיה האווירה במסיבה, אבל היא מעולם לא אמרה לי כיצד הכובע אמור להיראות. "היתה לה תשוקה גדולה לכובעים, ולא רציתי לאכזב אותה. ההנחיות שלה יכלו להיות למשל: 'משהו שאיש מעולם לא ראה או המציא קודם לכן'. אלה היו הציפיות שלה ממני. הלחץ שהיה נוצר סביב המטלה הזו היה גורם לי להיות במיטבי ולעצב את הכובעים הכי יפים והכי מקוריים". כיום אין לו מוזה, ולדבריו גם אין לו עניין בכך. "העניין הוא שכולן הפכו למוזה בימינו. לי היתה המוזה הכי טובה, לא אחת שמעמידה פנים. מוזה היא לא מישהי שקונה בגדים ומצטלמת אתם במגזינים. זו זונת בגדים. מוזה היא מישהי שמעוררת בך השראה, מטפחת את האסתטיקה שלך ושיש לך עמה דיאלוג פורה כמו שאין לך עם אף אחד אחר. כל אשה אחרת היא פשוט לקוחה. "כל הנשים שרואים במגזיני האופנה או במדורי הרכילות לבושות בבגדי מעצבים הן לא מוזות, אלא ידועניות ששואלות בגדים ממעצבים. זה לא מקדם את העבודה של המעצבים, זה רק משגע אותם. אם את מוזה את קונה, ואת תומכת בעבודה של המעצבים. לשאול בגדים אומר שהמעצב מקבל בסופו של דבר תמונה, ומי צריך את זה? יש לי יחסי ציבור שיוצאים לי מהאוזניים". לקראת סוף השיחה הוא מכריז כי ישמח להגיע לישראל ולהעלות כאן תצוגת אופנה במועדון לילה כדי להציג לקהל המקומי את החזון שלו לגבי כובעים במאה ה-21. "אני אוהב אתגרים. אני אוהב את הרעיון של קהלים חדשים ולשנות את התפישה של אנשים ביחס לכובעים." רגע לפני הפרידה הוא מוסיף באותו טון משועשע: "זכור: כובעים הם סמל לחיוביות!". מחירים: 3,500-4,700 שקל. "NN5", טשרניחובסקי 5 תל אביב | |||||||||||||
מותג ההלבשה התחתונה FEMINA מעלה קמפיין טלוויזיה לקיץ 2011 בכיכובה של פרזנטורית החברה מורן אטיאס, בעלות כוללת של 2,000,000 ₪!
קמפיין קיץ 2011 של FEMINA שיעלה באמצעות משרד הפרסום "ברוקנר נטע יער" מתבסס על קמפיין הקיץ האחרון בקונספט חתונה איטלקית...
