כשנכנסנו גילינו שהמוזיקה מתנגנת בווליום מחריש אזניים. על הבמה ניצב נמרוד פלד, שצילומים (מאוד מוצלחים, אגב) שלו עיטרו את החלל. ההופעה נעה בין מגוחכת למביכה, ונסתיימה בעלייתה של זמרת ליווי אל הבמה, שצווחה אל הקהל משהו כמו "פיצוץ של מחירים פה ביריד!", עידון במיטבו. המוזיקה אחר כך היתה רועשת מאוד והפריעה גם למוכרים.
תמהיל המציגים היה טוב מהצפוי. לא עוד המון מעצבים תל אביביים שמייצרים עוד ועוד מאותו דבר. לא עוד בגדים לבישים למחצה. הפעם אפשר היה למצוא בייסיק . בייסיק משרדי משודרג, לפעמים אפילו מתומחר בנוחות.
מבחינת אקססוריז, אמנם היו כמה מעצבי תכשיטים, לפחות שני מותגי הנעלה ומותג תיקים אחד, אבל זה ארוע של בגדים באופן מוחלט. גם מתחם החלקת השיער של רמינגטון ומתחם המהפך של מיקי בוגנים נשארו מיותמים למדי, להפתעתי, אולי מכיוון שאתמול הגיעו יחסית מעט אנשים.
המצטיינים שלי:
איילת ויינמן: ויינמן מציעה טוניקות מוצלחות מאוד בגזרות מעניינות, מבדים מגוונים בצבעוניות אפרורית ורכה ובמחיר סביר של 239 ש"ח. חבל שהמידה (האחת, לפי מה שראיתי) היא 38 לכל היותר, מפני שהגזרות היו עשויות להחמיא גם לבחורות עגלגלות יותר.
רוס אובאטה: גם בלי להתפעל מדי מהמותג, שחלק מהדגמים שהציע נראו מעט פשוטים או לא משויפים מספיק, רוס אובאטה הפתיעו עם עליונית סרוגה מפוספסת ונהדרת (359 ש"ח) ועם שמלות אוברול משעשעות מאופנת הקיץ.
אפרתה: מותג בייסיק משרדי נטול יומרות, עם איכות תפירה טובה, דגמים נוחים, מחירים סבירים (כ-170 ש"ח לחולצה, מעט יותר לשמלות) וגישה כללית קז'ואלית ונוחה. משהו בסולידיות הקלילה שלהם עבד עבורי טוב מאוד.
פראו בלאו: ובמיוחד המודפסים הצבעוניים של בלאו, שלצערי היו רק במידה 0, שבו את ליבי. ההומור של המותג - כמו גם פיליפ בלאו והכרבולת הצבעונית שעמד בלב המתחם הקטן של פראו בלאו, ייעץ, תמך ועזר - היו מרעננים מאוד בתוך השפע החורפי והקודר.
נטעלי עמרני: מעצבת תכשיטים מפוסלים ויפהפיים, עשויים בד רשת שקוף וקשיח ובו עלי נחושת מהסוג שרוכשים בחנויות יצירה (התמונה אמנם מטושטשת, אבל זה הרעיון).
בשורה התחתונה: ללכת כדי להתרשם, אפילו אם לא קונים. זה שווה דמי כניסה של 15 שקלים.
