ביום שני הקרוב (10 בינואר) יצוין יום השנה ה-40 למותה של גבריאל (קוקו) שאנל, מעצבת אופנה, פאם פטאל, פמיניסטית, אישה שהפכה לאגדה בחייה ועוד יותר מזה במותה. האלביס של האופנה, אם תרצו.

רבות נכתב על פועלה של הילדה שגדלה בבית יתומים באובזין והפכה למלבישה הלאומית בצרפת. זו ששמה נהגה כשם גנרי ליוקרה ולקלאסיקה של אופנת העילית הצרפתית, שהכניסה אליה אינה מותנית בכסף, אלא במעמד.

שאנל השכילה לומר ש"יוקרה אינה ניגוד של עוני, אלא של וולגריות", והפכה את בית האופנה הקרוי על שמה למקדש של סטייל. משנותיה הראשונות ניסחה שאנל פריטי אופנה מדויקים ואלמותיים: השמלה השחורה הקטנה, חליפת הטוויד, תיק עור הקווילט מדגם 2.55 והבושם הנצחי "שאנל 5", שאף בלונדינית אמיתית לא הולכת לישון בלעדיו. "אי אפשר לחדש כל הזמן. אני רוצה ליצור קלאסיקות", צוטטה בעבר.

שאנל הלכה לעולמה בגיל 86, במלון "ריץ" בפריז, שם גרה. בשנתיים האחרונות מתקיים פסטיבל של ממש סביב שימור פועלה: סרטים על מורשתה, ביוגרפיות וספרי צילום, וקרל לגרפלד, המעצב שמופקד על בית "שאנל" משנת 1982, לא יורד מהכותרות לרגע אחד. כולם מתיימרים ומתאמצים להאיר פן חדש מחייה.
 
הביוגרפיה שאיגדה הסופרת ג'סטין פיקארדי בספרה החדש "קוקו שאנל: האגדה וחייה" (הוצאת "הרפר קולינס") מציעה זווית חדשה ומפורטת על ילדותה ומאהביה של שאנל, אך היא אינה מצליחה להמריא מהקלישאות השאנליות.
 
ערוץ yes 3 יקדיש בשבת הקרובה יום שידורים לשאנל, עם "קוקו לפני שאנל" בכיכובה של אודרי טוטו; הסדרה בת שני החלקים "קוקו שאנל" עם שירלי מקליין כמעצבת; ו"שאנל וסטרווינסקי", סרטו של יאן קונן מ-2009 עם אנה מוגלאליס בתפקיד שאנל הצעירה, בבכורה ארצית. למרות שהסרטים מצטיינים באיכות ויזואלית מרשימה בעיקר בתחום התלבושות, עלילתם ואופן הבימוי ודאי ירתקו למסך רק את מעריצי שאנל המושבעים.