הנתבע, תושב הרשות הפלסטינאית ייבא לשטחי הרשות ממפעל בסין נעלי ספורט שיוצרו לפי הזמנתו, שעליהן ארבעה פסים אלכסוניים בצידי הנעל, כשהשם SYDNEY מוטבע עליהם בצורה ברורה. חברת אדידס טענה, כי יש בכך הפרת סימן מסחר רשום שלה הכולל שלושה פסים מקבילים על צידי הנעל, וזאת למרות שהודתה כי למעט השימוש בארבעה פסים, הנעליים אינן כוללות כל סימן אחר הדומה לאחד מהסימנים המוכרים של אדידס, אך טענה כי בעצם הצגת ארבעת הפסים עלול הציבור לטעות ולחשוב כי מדובר באדידס. אדידס עתרה לצו המורה על השמדת הנעליים, לפיצויים ולצו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לעשות שימוש בארבעת הפסים על הנעליים המיובאות.
השופטת דר' מיכל אגמון-גונן דחתה את הבקשה. ראשית נקבע כממצא, כי הנעליים המיובאות אינן יכולות להטעות צרכנים בשום צורה שהיא לחשוב שמדובר בנעלי אדידס. בהינתן קביעה זו, דנה השופטת בשאלה האם ראוי להרחיב את ההגנה על סימן המסחר, גם בהעדר תחרות בלתי הוגנת או ניסיון להיבנות ממוניטין של אחר, וכאמור השיבה בשלילה על שאלה זו, לאחר שקבעה כי בהעדר כל טעות אפשרית מצד הצרכנים, הרי שהגנה על סימן המסחר תפגע באופן בלתי מידתי בנחלת הכלל ובתחרות ההוגנת.
לאדידס, כך נפסק, הגנה על סימן מסחר הכולל שלושה פסים בצורה מסוימת ובמרווחים מסוימים, אך אין להסיק מכך כי לאדידס מונופול על עצם השימוש בפסים על נעלי ספורט.
השופטת אף הדגישה את זכותם של יצרנים דוגמת הנתבע, וצרכנים הרוכשים את תוצרתו לקיומו של שוק נעלי ספורט מעוצבות ובלתי ממותגות:
"ייתכן" כתבה השופטת "כי יש נערים וילדים ברשות הפלסטינית שאין ידם משגת לרכוש נעלי אדידס או סקצ'רס או כל חברה מוכרת אחרת. הם מכירים את סימני המסחר, יודעים בדיוק מהן נעלי אדידס, אך יודעים, עם זאת, כי לא יוכלו לרכוש נעלי אדידס בשל מחירן. על כן הם רוכשים את נעלי הנתבע, שכתוב עליהן "סידני", כך שגם אם לא יוכלו לחוות את החוויה של נעילת נעלי אדידס, יוכלו לחוות חוויה של נעילת נעלים עם ארבעה פסים, המזכירות במשהו את נעלי אדידס".
לפיכך, תביעתה של אדידס נדחתה, וביהמ"ש קבע כי הנתבע רשאי למכור את הנעליים שיצרו ויובאו לפי הזמנתו, וכי אדידס תישא בכל העלויות הנובעות מעיכוב ואחסנת הנעליים במחסני המכס, ואף תשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד של 85,000 שקלים.
- ב"כ התובעים: עו"ד איתן שאולסקי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שדה
