שישי, לפני שבוע וחצי 12:00 בצהריים. כ-70 אנשים מתאספים בכיכר רבין. חלקם לובשים פרוות מוכתמות בצבע אדום-דם, אחרים נושאים שלטים. כולם התאספו במטרה אחת: להביע תמיכה בהצעת חוק האוסרת שימוש בפרוות. הפגנות דומות למען המטרה הטובה הזאת מתקיימות באותו יום בעוד עשרות מדינות, וכאן, בכיכר רבין, תוך חמש דקות מתחילות המכות. בין המפגינים לבין עצמם.
 
אחת הפעילות מרימה שלט עליו נכתב: "24 חיות נרצחו בשביל שטריימל", שעליו מאוירת דמותו של חרדי. אבי, פעיל בעלי חיים, לא אוהב את זה. "תורידי את זה", הוא צועק עליה. "את לא מבינה שזה גזענות? הוא יהודי, לא כל הדתיים כאלה". הפעילה מסרבת להוריד את השלט. שאר הפעילים מחזקים אותה. "אבי", אומרת שרית איילון, פעילה מרכזית בקואליציה הבינלאומית נגד פרוות, "אבי, אתה לא יודע מה הם עשו, אתה לא מכיר אותם כי לא היית שותף לכל הדיונים שלנו איתם". את אבי זה לא מעניין. יותר מעניין אותו שיורידו את השלט. הוא מתלהט, טוען שצריך לכבד כל יהודי. עד שפעיל אחר לא יכול יותר לסבול את הוויכוח: "זה יהודי? הוא בושה, אני יהודי והוא לא", הוא אומר. זה השלב שבו מתחילות המכות, הדחיפות, הבעיטות והניסיון להפריד. רבע שעה אחר כך תגיע המשטרה. מבחינת הפעילים לא קרה כאן שום דבר משמעותי. גם אבי וגם השני ימשיכו בהפגנה כמתוכנן.

בהמשך (זהירות, ספוילר!) תכלול ההפגנה שבירת ידית זכוכית בחנות פרוות בכיכר המדינה, צעקות וקללות לעבר המוכרים ודוגמנית עירום שאופרה בצבעי דגל ישראל בחלק העליון של הגוף ואמורה ליצור פרובוקציות. גם רונית תירוש, וג. יפית, וגם המשטרה תחזור, אבל זה כבר הסוף.

המאבק נגד לבישת פרוות, נגזרת מרכזית של הפעילות נגד התעללות בבעלי חיים, מוכר בעולם בעיקר בזכות ההתגייסות של דיוות-על כמו בריז'יט בארדו, מהצד הפרנקופילי של המפה, ופמלה אנדרסון, מצד הטראש האמריקאי. המאבק, גם אם ידע שנים של הצלחה עולמית, עדיין לא קל. בסין, למשל, שבה מודעים לרגישות המערבית לנושא, פושטים את עורן של החיות הללו, מייצרים מהם מוצרים, אבל מציגים אותם כפרווה סינתטית לכאורה.
 

בארץ היוזמה שייכת לבחורה בשם ג'יין הלוי, שהיא לא פחות מיו"ר הקואליציה הבינלאומית נגד פרוות. הלוי הקימה בשנת 2006 את הקואליציה שמשמשת לדבריה כארגון גג לכל הגופים הפועלים נגד שימוש בפרווה בעולם. "נולדתי בצרפת וכבר בגיל שש נעשיתי צמחונית", היא מספרת. "בגיל 14 הלכתי להפגנות של בריז'יט בארדו בעד בעלי חיים, וכשעליתי לארץ, שלוש שנים אחר כך, חיפשתי איפה אני יכולה להתנדב והתחלתי לארגן הפגנות".

הפריצה כאן באה לה בזכות חברת האופנה קסטרו. "לפני ארבע שנים הם הביאו פרוות אמיתיות לארץ, עד אז לא מכרו בחנויות פרוות אמיתיות", היא מסבירה. "בגלל שאני מאפרת לפרנסתי, היו לי קשרים עם אנשים מוכרים אז כולנו התגייסנו להפגין נגד המהלך הזה. בזכות התקשורת שנתנה לנו גב, הצלחנו במאבק וקסטרו הקשיבה לנו. יותר מאוחר התחלתי לכתוב להמון ארגונים בעולם ולשאול אותם הם רוצים שנעשה משהו נגד תעשיית הפרווה ש-70 אחוז ממנה מגיעים מסין. פניתי להרבה מדינות בבקשה שנעשה הפגנה בכל העולם מול שגרירויות סין באופן סימולטני. כולם הסכימו. אז אמרתי להם שאני ארגון מאוד גדול כדי שלא יחשבו שאני משוגעת. בהתחלה היינו עשרה אנשים ואחר כך הצטרפו עוד הרבה. היום אנחנו 60 ארגונים בכל העולם".

עכשיו לאמצע. לפני כשנה וחצי ניסה חבר הכנסת ניצן הורוביץ לנסות להעביר הצעת חוק שתאסור גידול של בעלי חיים בישראל לצורך הכנת מוצרי פרווה, איסור על ייצור סחר ויבוא של מוצרי פרווה. ההצעה נפלה, אך זכתה להד תקשורתי רב ועוררה עניין בינלאומי משום שיכלה להוות תקדים עולמי בנושא. היקף הסחר בפרוות בישראל הוא אמנם מזערי, אבל אם יעבור חוק גורף כזה הוא עשוי לסלול את הדרך למדינות אחרות שילכו בעקבותיו.

כמה חודשים אחר כך הביאה חברת הכנסת רונית תירוש הצעת חוק חדשה לפיה יוטלו מגבלות על סחר בפרוות כלבים, חתולים וארנבים. אחרי משא ומתן בוועדת השרים לחקיקה, הצעת החוק הורחבה כך שתכיל איסור על כל סוגי הפרוות, עם חריגה לטובת השטריימלים. ההסכמה הזאת יצרה קואליציה לא צפויה אבל הכרחית, בין שומרי מסורת לפעילי זכויות בעלי החיים, לא רק פה. גם ארגונים מקבילים בארצות אחרות נוקטים באותה פשרה ונוטים לנסח חריג בחוק כך שהאיסור לא יחול על "פרווה או מוצר הכולל פרווה הנחוצים לקיום מנהג מסורתי, או כאמצעי להגדרת זהות תרבותית". האירופים שאבו את הרעיון מן הפטור שניתן לאסקימואים, בני שבט האינואיט, להמשיך לצוד כלבי ים, למרות איסור של האיחוד האירופי על ייבוא, ייצוא וסחר בכלבי ים.

ההצעה של תירוש, שקיבלה מכתב תמיכה מבריז'יט בארדו, נמצאת בשלב מתקדם יחסית וצפויה הייתה לעלות לדיון בוועדה החינוך של הכנסת לפני חודשיים. אלא שאז "החרדים הצליחו לבטל לנו את הוועדה בשנייה האחרונה", אומרת הלוי. "התחלנו לקדם את זה ותוך כדי זה הרב מוזס (ח"כ מנחם אליעזר מוזס מיהדות התורה) החליט שהוא שוב מתנגד", מסבירה ח"כ תירוש. "הוא אמר שזה בגלל שזה שם אותם במוקד, ואנשים יגידו שהחרדים שוב מוחרגים ממשהו. אז שאלתי אותו למה זה מפריע לו ושבכל מקרה הם מוחרגים מכל דבר ואז הוא בא עם תירוץ אחר. הוא אומר שזה ישפיע על חוקי הכשרות בגולה. מבחינתו, אם נעביר את החוק, ארצות כמו דנמרק וקנדה שמתנגדות לו יעשו דווקא ויבטלו את חוק הכשרות אצלן. אמרתי לו שהעולם הוא לא גן ילדים ושיפסיק להמציא תירוצים".

"אני לא חושבת שהחרדים מטרפדים את החוק בעצמם", מוסיפה הלוי, "אני חושבת שהפדרציה העולמית בעד פרוות לוחצת עליהם כי היא מבינה שהחרדים הם האנשים האחרונים שיכולים למנוע מהלך כזה. אמור להיות דיון בעוד שבועיים בערך, במקום זה שבוטל. יש המון מתח וכולנו מחכים לראות מה יקרה". בינתיים אירלנד מסתמנת כמי שתעקוף אותנו בסיבוב ותוביל את העולם במאבק נגד המסחר בפרווה.

בחזרה לכיכר רבין. בסביבות 12:30 עדיין לא יוצאים לכיכר המדינה. למה העיכוב? "דוגמנית העירום" עדיין לא הגיעה. חמש דקות אחר כך זה קורה. נויה נרדימון, פעילה ב"תנו לחיות לחיות", ועל הדרך מחלטרת בדוגמנות למען המטרה, מגיעה. פלג גופה העליון מאופר כדגל ישראל והיא מסתובבת עם כלב. היא לא נבוכה במיוחד מהצלמים ומהמבטים ברחוב. אולי בגלל שהאיפור מכסה אפילו את מה שלא צריך.

המפגינים מקשיבים לשרית איילון, לא רק פעילה אלא גם מורה בישראל, שמכריזה במגאפון בכל הכוח: "בעלי חיים היו ראשונים בכדור הארץ. אם מסתכלים על כל מה שקורה בעולם רואים שזה בגלל שבני האדם חסרי מצפון". איילון רועדת מכעס בזמן שהיא צועקת. והיא צועקת בכל פעם שהיא נושאת דברים. היא הרוח החיה של ההפגנה, זו שמלהיטה, מקללת, יוצרת פרובוקציה וסביבה טעונה ואז הולכת הלאה לאתגר (לחנות פרווה) הבאה. אנחנו מתחילים לזוז.
 

מנהיגי הקבוצה שגדלה בינתיים ומונה כבר יותר ממאה איש, לוקחים את המגאפון ליד ומובילים את אנשיהם בשירת מגוון להיטים במעלה רחוב אבן גבירול. הלהיט הראשון הוא "לא רוצחים בשביל בגדים? (מילים ולחן: עממי), הלהיט השני הוא "תנו לחיות סיכוי? (מילים: עממי, לחן: ביטלס). והלהיט שמתפקד כשיר הפעילים האהוב ביותר בכל הזמנים הוא "רק נבלה לובשת נבלה". בכיכר המדינה המילים ישתנו ל"רק נבלה מוכרת נבלה". קליט.

בכיכר המדינה האווירה הופכת להיות מתוחה הרבה יותר. מצטרפים עוד ועוד אנשים שהגיעו באיחור. מתפרסים על המדרכות ואז מתחיל מופע האימים של שרית: "מי שמוכר פרווה", היא צועקת לעבר חנות פרוות במגאפון, "שלא יהיה לו שקל, שיהיה הומלס. האנשים האלה שעוסקים רק במטרות, שסופם יהיה רק אביונות. ארורים אתם וארורה הפרנסה שלכם".

חלק מהמופע של שרית כולל ניסיון לפתות את המוכר שבחנות לדו שיח. בפעמים המועטות שהיא מצליחה, הצד השני נידון לשמוע בעיקר חזרה מצדה על משפטים באשר לנזקים והכאב שנגרמים לחיות. רוב המוכרים מחייכים אליה מבעד לחלון הראווה. הם לא עונים. שרית מתעצבנת מהחיוך הזה ולא מוותרת: "אתה שמחייך שם, תראה את התמונות של החיות במחשב. שלא תחייך עוד יום אחד בחיים שלך ושזה היה הסוף שלך. ארורה הפרנסה והחנות שלך".

אחר כך עוברים לחנות האופנה פראדה. המוכרת לא מגיבה לקריאות של הפעילים. הם בתגובה מכנים אותה "זבל". בזמן הצעקות אחת מהפעילות דורכת על זנב של כלב שהגיע להפגנה עם בעליו. היא שוכחת לרגע מהאויב מאחורי חלון הזכוכית, ובודקת שהוא בסדר. כשהיא בטוחה שהוא לא נפגע היא ממשיכה לצעוק על המוכרת. רגע לפני שהולכים הלאה שובר אחד הפעילים את ידית הזכוכית הגדולה של החנות. זה קורה בלי כוונה, אבל מלחיץ שתי פעילות שמסננות "זה לא טוב לנו".

בניסיון ללבות את המאבק נגד השימוש בפרוות בארץ, הלוי הקימה לפני כמה חודשים את "מחתרת הפרווה". המחתרת הזאת לא דורשת הרבה מחבריה, מספיק לעשות "לייק" בפייסבוק, והופ, התקבלתם. ויש גם חולצות עם לוגו חמוד. בדף הפייסבוק של חלק שנקרא "הסלבס שלנו" מצולמים מפורסמים ומפורסמים יותר עם החולצות של הקמפיין. הם נענו בקלות ליוזמה, אומרת הלוי, אבל אף אחד מלובשי החולצות שבתמונות או אף סלב לא הגיע להפגנה. תיקון. בכיכר המדינה אני רואה את ג. יפית עוברת במקום במקרה עם עגלת תינוק. היא לא נשארת לבדוק אפילו על מה המהומה. כנראה שזה לא כדאי.

גדי סוקניק, למשל, ידע על ההפגנה אבל לא יצא לו להגיע. "ההתנדבות שלי מתבטאת בזה שכשאת למשל פונה אליי אז אני מתבטא בצורה נחרצת נגד התעללות בבעלי חיים בכלל ונגד שימוש בפרוות שלהם בפרט", הוא מסביר. "אם הם צריכים ייעוץ בנושאים שאני מתמחה בהם אז הם יכולים לפנות אליי ואעזור להם בשמחה", אומרת אורנה בנאי, פעילה מוכרת ומוערכת בתחום שגם היא לא כאן, מנסה להסביר: "מבחינתי זה ברור מאליו למה צריך להתנדב לשם. אין שום סיבה שבשביל אופנה יקדחו בבעלי חיים מושלמים. אני פעילה בנושא זכויות בעלי חיים, בנושא הפרוות אני מנסה לעזור בהפגנות, נפגשתי עם חברי כנסת וברגע שמבקשים ממני משהו אני לא אומרת לא. להפגנה הזו לא יצא לי להגיע אבל פעם בשנה אנחנו מפגינים מול שגרירות קנדה בנושא של טבח כלבי הים, וזה גם קשור לפרוות. מבחינתי, בכל מה שקשור לבעלי חיים הכל חשוב".

כשמגיעים לחנות הבאה נתקלים במוכר בחוץ. שרית צועקת, מבקשת תשומת לב, שואלת אותו איך הוא יכול לפגוע ביצורים חסרי ישע. הוא שואל אותה אם היא בכלל יודעת מה הוא יודע שעושים לחיות ומה לא. היא מנסה להסביר לו קצת על התהליך הנוראי של הוצאת הפרווה. הוא לא מתעניין. שרית כועסת, מנסה להגיד לו שאין לו לב אם הוא אטום כל כך להסברים הקשים. הוא עושה לה בתגובה אמצע משולשת ונכנס לחנות. שם, מבעד לחלון ראווה השקוף של החנות, פורק את הכעס. עומד ליד המוכרות שלו וצועק, מסתכל על קבוצת המפגינים אבל אומר את מה שיש לו רק ליד הפרוות בפנים.

13:30. המשטרה מגיעה למקום. היא מבקשת שנזוז, אז אנחנו מתקדמים הלאה. אחד העוברים ברחוב מסתכל על המפגינים. "איזו קבוצה של בטלנים", הוא אומר. בדרך לחנות הבאה קבוצה של פעילות נתקלת באישה שעוברת ברחוב. היא דומעת. "לקחו לי את כושית, הכלבה שלי. הם עושים עליה ניסויים", היא זורקת שברי משפטים. הפעילות מנסות להבין במה מדובר. "איך את יודעת ששלחו אותה לניסויים? אולי לא?,. "אני יודעת שכן", היא אומרת. "אני בחיים לא אראה אותה". "את רוצה לאמץ כלב? יש לנו כאן שלושה. איזה צבע את רוצה?", הן שואלות. "כן, אני רוצה", היא עונה. "איזה צבע? לא אכפת לי. למה שיהיה אכפת לי איזה צבע יש לו?".

בינתיים, בגזרת המופע של שרית העניינים מתחממים: "שיבוא לך שד כי את נראית כמו שד", היא אומרת למוכרת כלי בית. מישהו מעיר לה שהאישה לא מוכרת פרווה בחנות, אבל לשרית לא אכפת. היא רוצה שהאישה תתעניין, תהיה חלק מהקבוצה ולא מכיכר המדינה.

ואז אנחנו מגיעים לחנות שמוכרת המון פריטי פרווה. בשלב הזה מתחילים הפעילים להתחמם באמת. אחד מהם מפיל אחת מבובות הראווה, יורק לה בפנים ושולף פרוספקט של הארגון. המוכרת מרימה את הבובה וצועקת על מי שהפיל אותה. זה לא מעניין אף אחד. דקה אחר כך פעילה אחרת ניגשת לבובה ומפילה אותה שוב. המוכרת נלחמת. היא סוגרת את דלת החנות עם הבובה ומתקשרת למשטרה. הפעילים ממתינים בחוץ. חלק צועקים לה: "זבל, אמא שלך זבל". המוכרת אומרת שהיא לא בעלת החנות. היא רק עובדת כאן. זה לא משכנע את הפעילים "יש לך דם על הידיים", הם צועקים לה. המוכרת לא מגיבה.

עוברת אורח שמגיעה למקום שואלת אותם אם הם לא מגזימים. "אתם לא עוברים את הגבול?", היא שואלת. "מה הגבול?", הם עונים. היא מבחינה שלאחד המפגינים יש נעליים מעור. "לא נראה לך מגוחך לעשות את מה כשאתה עושה כשאתה נועל נעליים כאלה?". "מה הקשר?" הוא עונה לה. "את העור מורידים לחיות רק אחרי שהן מתות, את הפרווה לא". היא מבחינה בדוגמנית עם דגל ישראל מאופר על שדיה. "את לא חושבת שאת מזלזלת במדינה כשדגל ישראל על הציצי שלך?". "את מסיטה את הדיון", עונה לה אחד המפגינים. עוברת האורח ממשיכה ללכת.

ג'יין הלוי מודעת לנזקים שנגרמו. "האנשים שעשו את זה לא מבינים שהם עושים נזק לי ולא למי שנשברה לו הידית. אני נגד אלימות מכל סוג ואני מגנה את המעשה. נכון שיש אנשים שנועלים נעלי עור ומגיעים להפגנה. אני ממליצה להם בדרך כלל לא לנעול את הנעליים להפגנות, אבל אני מנסה לעשות הפרדה ברורה בין עור לפרווה. עור הוא תוצר לוואי של הבשר, הפרווה היא לגנדרנות ולתעשיית האופנה בלבד".

בינתיים רונית תירוש מגיעה. "אנחנו פשוט ניקח את כל אוהבי בעלי החיים בכנסת ונצליח להעביר את החוק הזה וחוקים אחרים", היא מכריזה במגאפון. "אני אדם של פשרות, אבל אני אומרת לכם, לצערי הרב ולמרות שאני לא נוטה לצאת נגד החרדים, הם עשו עוול בל יכופר", אומרת והולכת לדרכה.

כמעט 200 פעילים הגיעו לכאן היום. היה להם חשוב לתמוך בבעלי החיים, חשוב להם להביע אהבה וחשוב להם לנסות להפסיק את הכאב. אולי החשוב הזה הוא גם הבעיה. הצעקות, הקללות, ההתנהגות האלימה, הלהט הזה הוא גם זה שאולי גרם לפעילים להסיר את הפרווה של עצמם. כשמסירים את מה שמגן, העצבים החייתיים נשארים חשופים. אולי זה מה שגורם לבני אדם להתנהג כמו חיות בעצמם.