זה זמן מה שהמצפן חי בסרט מסע, בעיקר מאז פיתח יכולת לכפות על ישראל רי-לוקיישן תודעתי. מה קרה? אם ליברמן מאמין שכנען היא אשכרה סטארט-אפ סובייטי, גם לנו זה יכול לעבוד. המצפן יושב לו בקפה בנחלת בנימין ומדמה את סמטאות המארה הפריזאי בעיני רוחו, חובש את כובע הפרווה הסיבירי שלו ומצטנף מעדנות במזגן עם כוס שוקו, רוכב על אופניים אדומים נטולי ברקסים והוזה את אמסטרדם, נדרס על ידי ג'יפ וחושב על אבו דאבי, נוסע לחולון ומפנטז על חו"ל. גם המציאות בכבודה ובעצמה לא יכולה למצפן, אם כן. כל מה שצריך זה היפנוזה אגרסיבית, סמים קלים ומחיר כבד. לכל ההבלים האלה יש גבול מסויים, כמובן, שעובר בנתב"ג. בשלב כלשהו חש המצפן שדימיון מודרך זה טוב ויפה, אבל לא לאללה, והחיש את עצמו לשדה התעופה, מהלך שהפך את הסרט לדל תקציב במחי כרטיס טיסה.

לאחרונה הוא שב מהגלות מרצון שכפה על עצמו באירופה, אליה התייחס כחדר קירור ענק עמוס גופות לבנבנות ופריג'ידיות, והיא החזירה לו אהבה בדמות גלונים של בירה. זה קרה בסוף הקיץ, האוויר היה חמים עד כדי בחילה, והמצפן חש עצמו מקולקל. או יותר נכון – שרוף. אופציה שנשקלה ברצינות גדולה מדי בזמנו: כתיבת "חיי כשווארמה מעורטלת על עמוד, ולא במובן הסטיפטיזי: סיפורו האוטוביוגרפי של המצפן". באירופה הקרה עסק בשוטטות בשווקים, שתייה מופרזת והיטפלות לזרים, כמו גם פיתוח תסביך רכבות מתקדם (מתברר שזעקות "גוועלד" בקרונות גרמניה לא מתקבלות בהבנה. ווירד). היה קר ומגניב, בקיצור ולא לעניין.

עם שובו ארצה (בעצם, זה היה יותר "ארצה, כלבה!"), פגש המצפן את העלמה לארה גבריאלי, ששמה הבינלאומי הילך עליו קסם. גם גומות החן לא הזיקו. לארה זו, ציירת בת 26, שבה אף היא לאחרונה מן הניכר, שם נקלעה לקרואטיה ושהתה בה כחמש שנים, בעיקר בין כתלי גלריית האמנות שהחזיקה. למה קרואטיה? "טיילתי באירופה והיה לי קר, חיפשתי מקום עם שמש". המצפן מזדהה עם ההיגיון הצרוף. נגוע בחיידק הנדודים, הוא שינע עצמו קדימה אל קדימה, מעונה של גבריאלי, במטרה לתייר בחנויות היד שנייה באזור. וואט אה רייד איט ווז.

רצף אירועים שהשתיקה יפה להם, וההפקה עוד יותר, הוביל אותנו דרך שלושה טרמפים ("אנחנו בטיול ג'יפים" הודענו להאמר האחרון שאסף אותנו) היישר אל כפר ויתקין. שם, מבעד לעננת הגופרית השורה על המקום (זה מה שקורה כשבוחרים פרה כחיית מחמד), ממוקמת לה החנות "וויבערס". שכיית החמדה הזו ניצבת בחצר הבית רחבת הידיים של אורלי אדירי, חצי מהבעלים (החצי השני: מירלה זקין), מפיקת תיאטרון בדימוס שהקדישה עצמה לאיסוף בגדים. החנות הוקמה לפני כשנתיים וחצי, בביתן החצר שתפקד בעבר כמכבסת הכפר. כיום כבר צורף אליו חלל נוסף, גדול בהרבה, ובחצר המקסימה פזורים שלל חפצים עתיקים יותר או פחות, סטנדים עם בגדים ואפילו כמה שולחנות קפה יפים ומזמינים. פירוש השם, אגב, איננו "וייב של ערסים" כפי שחשבנו, אלא סלנג יידישאי שמשמעותו "נשים קשקשניות ופטפטניות". אלו ואחרות מרכיבות את קהל הלקוחות של החנות, שלדברי אורלי מורכב מנערות פוחזות ונשים קשישות כאחד.

ההיצע בחנות קשוב מאד לרחשי לקהל. לאחרונה, למשל, מאז הונהג בבנקים קוד לבוש שצמצם את מלתחת העובדות לחולצות לבנות מכופתרות ומכנסיים מחוייטים, הוצב בחנות סטנד מיוחד המוקדש כולו לבנקאיות האזור. יש כאן שמלות וינטג' משנות השישים והשבעים, לצד פריטים עכשוויים יותר או פחות – הכל מתומחר על אותה הסקאלה: שמלות - עד 75 שקלים (הרוב ב-40), חצאיות ומכנסיים בסביבות 50, חולצות ותיקים ב-50-40. צריך לחטט כאן לא מעט, אבל הכל נקי והאווירה נעימה. גם לניחוחות הכפר העזים מתרגלים מתישהו.

מסע הנבירות הקדחתני שלנו הוליד חנות מבולגנת אחת ושלושה אאוטפיטים נהדרים. האחד, ממכנסי משבצות גבוהי גזרה הנרכסים במותן, בצבעי כחול וירוק (45 שקלים), אליהם שידכנו חולצה מכופתרת נהדרת מהסטנד המפורסם, מבד דקיק ונעים (50 שקלים). את שרוולי החולצה רצינו לקצר, אז קיפלנו אותם מעלה ונעצנו בהם עגילי יהלומים שעולים כאן 40 שקלים לזוג. את הטריק הזה אפשר לבצע גם עם סיכות דש, כמובן. את הלוק השלמנו עם שרשרת רקומה משובצת באבן ירוקה (35 שקלים) וחגורה אדומה דקה מעור (20 שקלים).

הלוק הבא הורכב מגופיית תחרה כחולה (35 שקלים), חצאית זמש אדומה (50 שקלים) בגזרה גבוהה שמחניפה למותניים, ומטפחת ראש ממשי (20 שקלים). הוספנו משקפי שמש גדולים ויפים, שעולים כאן פרוטות (30 שקלים לזוג) ותהינו מי המנאייק שלא יעצור לנו טרמפים ככה.

חצאית פליסה בצבע אפור-תכלכל (50 שקלים) וחולצה קצרת שרוולים מבד שקפקף ונעים (35 שקלים) חוברו להם יחדיו לאאופיט האחרון. אירחו להם חברה חגורת עור אייטיזית בצבע שחור, עם אבזם גדול בצבעי כסף וזהב (35 שקלים), ושרשרת חוליות פלסטיק שחורות עם נגיעות לבנות (30 שקלים). חמושות בכל הטוב הזה, הובילה אותנו אורלי אל ביתה של השכנה יעל, שלא כמו המצפן, שחתולי אשפתות המומים מצויים בחצרו, אצלה מתפננים סוסה אצילית וסוס פוני.

המצפן חתם את היום הזה עם נהג מונית חזרזיר שרימה אותו במחיר, נזכר סופית איפה הוא חי וחזר תל אביבה. בכל זאת, מישהו צריך להחזיר את הסרט המעפן שלו לווידאומט.

מכנסיים משובצים – 45 שקלים
חולצה מכופתרת לבנה – 50 שקלים
עגילי יהלום – 40 שקלים
שרשרת רקומה – 35 שקלים
חגורת עור אדומה – 20 שקלים

גופיית תחרה כחולה – 35 שקלים
חצאית זמש אדומה – 50 שקלים
מטפחת משי – 20 שקלים
משקפי שמש – 30 שקלים

חצאית פליסה – 50 שקלים
חולצה שחורה – 35 שקלים
חגורת עור שחורה – 35 שקלים
שרשרת חוליות שחורה – 30 שקלים

ווייבערס. דרך מול הים א', כפר ויתקין. 052-6791154, 054-7848793