הבחירה להעלות תצוגת אופנה באתר לפינוי פסולת אינה מובנת מאליה. מטבעה היא מזמנת, כמעט באופן בלתי נמנע, השוואה צינית או מציאת בסיס משותף בין תכולת האתר לאיכות הקולקציה שמוצגת בו. בתצוגה שהעלו מנהלות המותג קום איל פו לקראת עונת סתיו-חורף 2010-2011 בשבוע שעבר, לעומת זאת, נדמה היה כי החלל המרשים של המרכז לחינוך סביבתי "תוצרת חירייה" נועד בדיוק למטרה זו. מבנהו המוארך, חלונותיו הרחבים, רצפת הבטון המוחלקת ואפילו החפצים והרהיטים הישנים שמשתלשלים מתקרתו הגבוהה בחבלים שימשו מצע הולם לאחת התצוגות הנעימות שהועלו באחרונה בישראל.

צליליו הענוגים כשל שיר ערש של השיר "Cocoon" של ביורק מ-2001 נתנו את אות הפתיחה. וכשהדוגמנית הראשונה שיצאה אל המסלול פסעה עליו באטיות מה, בשיער נפוח ובפנים חתומות, המסר היה ברור: תמהונות קלה ומבוקרת. לבושה במכנסיים לבנים רחבים וקלילים, שכמו נמשכו מעלה במחווה פזיזה - הם הסתיימו הרבה מעל לקרסול וטיפסו גבוה במעלה המותניים - ומעליהם ז'קט בשחור ולבן שנחתך בקווים מעוגלים וכלל שרוולים באורך המרפק ודשים גדולים בסגנון מלכותי, היא הציגה ממדים חדשים של זוהר ורכות במלתחת המותג. אפודה שחורה סרוגה במרקם של פרווה פלומתית ולה מחשוף וי עמוק בגבה שהופיעה על המסלול מיד לאחר מכן, נלבשה מעל חצאית שחורה ארוכה ונאספה במותניים בחגורת עור. היא רמזה בה בעת על נרטיב אגדתי-פראי ועל סגנון לבוש יוקרתי וראוותני, שנחשב עד לא מזמן לנטע זר במלתחה השימושית וחמורת הסבר של המותג.

חלק מהז'קטים שיצרו העונה מעצבות המותג, אירה גולדמן ואפרת זיו, נוסחו בפרופורציות מעוגלות חדשות: הדשים הרחבים המעוגלים בקצותיהם והשרוולים התפוחים מעט, שהסתיימו באמצע הזרוע, השלימו צללית אליפטית בפלג הגוף העליון. כשנלבשו מעל חצאיות קולחות שנשקו לקרסוליים, אמרותיהם, שנאספו בחגורת עור דקיקה, עיטרו את המותניים באדוות רכות. המראה שהתקבל נראה כהצדעה מפורשת של המעצבות ל"מראה החדש" שיצר כריסטיאן דיור לאחר מלחמת העולם השנייה. נשים בלבוש קוקטי בסגנון אמצע המאה הקודמת בתצוגה של קום איל פו? גזרות שעוקבות אחר קימורי הגוף הנשי ואף מעצימות אותם? המראה החדש הוא אכן חדש עבור מעצבות המותג.

מתוך תצוגת קולקציית סתיו-חורף 2010-2011 של קום איל פו. תמהונות קלה ומבוקרת

לאחר שנים של בגדים בגדרות רפויות ונטייה להסתפק במועט, דומה כי הסלידה שחשו מנהלות המותג משטחיותה של האופנה או מהבל היופי, שהביאה אותן בעבר להצטעף בדיונים אידיאולוגיים מהותיים בסוגיות פוליטיות או חברתיות, התפוגגה כמעט כליל (לאחר שהתמתנה בהדרגה בקולקציות שהציגו בעונות האחרונות). את מקומם של הרעיונות הגדולים תפסה כעת חדוות האופנה.

מובן כי הזוהר האלגנטי שהיתוסף היה מרומז, ונטמע כחלק מחזון בדיוני מורכב. תסרוקות הקארה התיאטרליות של הדוגמניות, שנאספו לתפיחה גדולה בעורף, לצד משקפי השמש העגולים שהרכיבו, שיוו להן חזות אגדתית, סוריאליסטית מה, כשל דמויות השוליים ההזויות בסרטיו של טים ברטון. גם בבגדים עצמם היה דבר מה פנטסטי ואפל. הפלטה המעושנת התבססה על שחור לבן ואפור לצד הבלחות של קאמל או אדום. לצד החצאיות הארוכות, ששאפו לרצפה, נצפו חצאיות רחבות באורך הברך בסגנון שנות ה-50, לחלקן אמרה תפוחה שנותרה שמוטה. שמלות מתקתקות מעוטרות בהדפסי פרחים קטנים, בשחור ולבן, כללו אף הן אמרות מותפחות וצווארון קומות מסתלסל בסגנון ויקטוריאני. הדפסים קטנים של פרחים או צורת גיאומטריות שונות שיצרו מרקמים ולא צורות - נוסטלגיה של בגדי וינטג' ורמזים ללבוש תקופתי - התלכדו יחד לכדי אלגנטיות נינוחה באווירה חורפית קלילה.

הדוגמניות צעדו על המסלול באטיות מופגנת, מעניקות פרשנות חזותית לשם הקולקציה, "Slow Fashion", תגובת הנגד שאימצו נשות המותג למקצב המואץ של האופנה העכשווית. אולם יותר משהן צעדו עקב בצד אגודל, הדוגמניות, צעירות ומבוגרות כאחד, נראו שלוות ושלמות עם הנשיות הבוטחת שניסחו בעבורן מעצבות המותג. שמלות תחרה צפופה שנלבשו מתחת לז'קטים כבדים שידרו פתיינות מינית מבעד לבגדי המשרד הרשמיים, וסריגים שופעים, בעלי מרקם עשיר, הגדירו מלתחה נשית ומעט מתפנקת.

אם עד כה הבחירה לשלב נשים בשלות לצד דוגמניות צעירות בתצוגות המותג נדמתה כאקט הצהרתי, הפעם המהלך נראה טבעי ונינוח. בבגדים שהוצגו היה דבר מה בשל ומיושב, והם נראו במיטבם הן על הדוגמניות הצעירות והן על המבוגרות יותר. נשים מגילים שונים ובעלות מבני גוף מגוונים שנצפו על המסלול רמזו כי המראה החדש שיצרו מעצבות המותג יכול להתאים לכל אשה - בתנאי שידה משגת לרכוש את בגדי המותג, כמובן.

מגמת האופנה האטית לא היתה הרעיון האידיאולוגי היחיד שהומחז במהלך התצוגה. עץ לבן, שהונח בקצהו המרוחק של המסלול, שימש כמתלה לבגדים ולאביזרים בעבור הדוגמניות שחלפו על פניו. הן השילו ז'קטים או קרדיגנים, חלקן אף תלו עליו את תיקי היד שלהן, שנאספו כלאחר יד על ידי עמיתותיהן וכן הלאה. פרט לרעיון המובן של מיחזור, היה בכך רמז ליוזמה משותפת של המרכז לחינוך חברתי בחירייה ושל מעצבות המותג: אירוע "מתלבשות בחירייה", שבמסגרתו יוזמנו נשים להביא פריט ישן ממלתחתן ולחדשו בסיוען של נשות מקצוע, רגע לפני תחילתה של שנה אזרחית חדשה.

כוחה האמיתי של הקולקציה שהוצגה היה באופן שנשזרו בה צווים של האופנה העכשווית - כמו למשל השראות של לבוש צבאי או שימוש בקטיפה עדינה - במלתחה לבישה שנותרה נאמנה לסגנון הלבוש המזוהה עם המותג. וכך גם לגבי התצוגה: מבלי להתעטף בנוצות לא להן או להיתלות באילנות גבוהים מדי, ועם מידה מדודה של יומרות אמנותיות, הצליחו המעצבות ליצור תצוגת אופנה צנועה ועניינית ששירתה נאמנה את ערכי המותג.

מחירים: חולצות: 190-990 שקל; מכנסיים: 750-1,390 שקל; סריגים: 590-2,500 שקל; ז'קטים ומעילים: 990-3,200 שקל; חצאיות ושמלות: 990-2,200 שקל. רשימת חנויות מפורטת באתר: http://www.comme-il-faut.com