בסוף רשימת הקרדיטים המלווה את קטלוג החורף החדש של רוס אווטה, לאחר שם הצלם, המאפר והדוגמנית, מופיע באותיות לבנות וקטנות, קרדיט יוצא דופן באנגלית: Thank you NYC 'תודה לך ניו יורק'. בהכרת התודה הזו יש יותר מאשר קריצה לעיר ממנה שואבות מעצבות המותג, האחיות עינב והדס צוקר, את השראתן או סגנונן, והיא מחדדת את הנקודה כי הקטלוג צולם בניו יורק (ברוקלין, ליתר דיוק) נוכח העובדה כי דבר מרישומה של העיר אינו ניכר בצילומים, שנערכו בסטודיו של צלם אקספירמנטלי בשם ג'ונתן ווייטרס.

העובדה שהעיר נוכחת לא נוכחת בקטלוג, לצד שיבוצם של צילומים מטושטשים לגמרי, יוצרים את הרושם שהמעצבות התאמצו הפעם ליצור אווירה אקסצנטרית ובלתי רגילה, אך בסופו של דבר העלו במקומה תחושת יומרנות. ציון שמה של ניו יורק במילים, בדיוק כמו הצגתו של קטלוג חסר פוקוס, לא נעשו לשם העשרתה של היצירה, אלא מתוך ניסיון לטפח בכח את הילת 'הטיפוסים האמנותיים' ורוח החוץ לארץ המזוהים כל כך עם שתי המעצבות.

נראה שהניסיון להפגין בכח רוח אמנותית, הוא זה העומד גם בעוכריה של הקולקציה, המתבססת על סילואטה משנות השמונים, לבוש המושאל מהארון הגברי ומוטיב חוזר של מעין רכיסת אופנוענים א-סימטרית. העניין העקרוני ממנו סובלת היצירה העונתית, הוא מודעות עצמית מוגזמת לאפקט הסופי שהבגדים אמורים לעורר. מכאן פועלות המעצבות לספק את הציפיות. האחיות צוקר יודעות היטב מה ניסח את הצלחתן היפה – שילוב חד בין איכות יומיומית ועוקצנות עיצובית מחוספסת המתכתבת עם אשת העיר – ופועלות לשכפל אותה. אולם דווקא ההתמקדות היתרה באותם מאפיינים מותירה רושם מלאכותי. הדבר דומה לאופן בו חזרה המילה "אורבני", כתיאור סגנונם של פריטים, מעל לעשר פעמים בזמן הצגת הקולקציה. הרי אין דבר המסרס יותר תחושה עירונית מלוכלכת אותנטית, מאשר תשומת לב יתרה לנוף הבניינים והמוניומנטים. בדרך הזו, זוהי פשוט תיירות.

כתב היד של שתי המעצבות תקיף, בולט ומובחן הפעם במיוחד ולא משום שהוא נועז, אלא משום שהוא נשען על טריקים בהן השתמשו השתיים פעמים רבות מידי בעבר. הטון הגברי השולט מאז הקולקציה הראשונה שלהן, שהושקה לקראת סוף שנת 2005, נוכח מאוד. עבורן, זהו פתרון קולע להעניק לבגדים את אותו נונשלאנס חמקמק, המונע מהן להיות מעודנים מידי. אבל כאשר אותם לחצנים כסופים ורוכסנים שבים פעם נוספת כדי לפגום בנשיותה של שמלה, כפי שמודגם על אחת בצבע כתום חלודה ומפתח צווארון אלכסוני, מתברר כי זהו פתרון קל מידי, שהשתיים נשענות עליו לאורך כל הקולקציה. הדבר מתקף את עצמו גם בגזרת הצללית. האחיות צוקר הפכו את השילוב בין חלק תחתון צר, לעליונית עתירת נפח ונפלולית, לסממן מובהק שלהן. בעוד שהדבר עולה יפה בשמלה כחולה, המורכבת מחצאית מיני וחלק עליון רכיסת כפתורים כפולה, שיש בה הצלבה חכמה בין קריצה למעיל טרנץ' לאאוטפיט נשי מובהק, בקבוצת הסריגים הדבר מעיד דווקא על סרבול. חלק ניכר מהם מעוצבים בשרוולי עטלף תפוחים, או כפקעות עגלגלות וגדולות. הסיבה לכך היא, שאותה גזרה מייצרת כביכול תחושה של לבוש אוונגרדי, עתיר נפח, החותר תחת מתאר הגוף הטבעי. אבל לאחר שהיא מוצתה עד תום בקולקציות קודמות, ובכל רשת מסחרית, התוצאה רחוקה מלהיות נשכנית אלא דווקא קהה וחנפנית לקהל היעד שחש עצמו בעל גישה אקספציונלית.

ייתכן שרוח המרד, שהפכה את רוס אווטה לשונות כל כך בנוף המקומי, אבדה, או לכל הפחות הושהתה. אם בקולקציה הקודמת, שהייתה הטובה ביותר של המותג, קבוצה של פריטים בכתום להבה אתגרה את מנעד הצבעים המלנכולי, הפעם דומה שהכול קפא על השמרים, לעיתים אף דומה לרפרודוקציה של עיצובים, כמו אוסף מכנסי הג'ינס, צרים ונמתחים כטייץ או סריג דייגים אובר-סייז כבד וחסר שרוולים. גם במקומות בהם ניסו לנסוך עניין בצפוי בעזרת הוספה של דיטיילים, אלה לרוב היו מאולצים, ולא הוסיפו דבר לבגד מלבד לבנת חבלה. שמלה בהדפס קמופלאז' מרוח, לא הסתפקה בצבעה הנוכח, אלא גם שוסעה בסרטים שחורים, מפתח כפתורים וקיפלולי-חזה.

"הקולקציה נוצרה מתוך מענה לצרכים של יום-יום, וממקום של קז'ואל משודרג", העידה אחת האחיות צוקר בזמן הצגתה, וחשפה את המעגל המעיק מתוכו הן פועלות. סביר, שהציפיות מהן כה גבוהות, עד שהן חייבות להשתמש בשיקולים קרים כדי למלא אותן. גם אם הדבר אומר להפיק קטלוג בלתי אפוי וניסיוני למראית עין או להתקבע על הצלחות שהוכיחו עצמן. אולם במציאות הזו, זהו מסלול ידוע מראש בין אטרקציות. חלקן ללא ספק משובחות, אבל את העיר האמיתית, לא רואים משם.

טופים ג'רסי: 249-499 שקלים; טופים משי: 549-899 שקלים; שמלות ג'רסי: 449-649 שקלים; שמלות משי: 649-1199 שקלים; מכנסיים: 499-799 שקלים; טייצים: 299 שקלים; ז'קטים ועליוניות: 599-1199 שקלים

רוס אווטה. דיזנגוף 155, תל אביב; אושיסקין 48, רמת השרון.