חנויות לואי ויטון בפריז, דיווחו בשבוע שעבר כי הן מתקשות לעמוד בביקוש האינטנסיבי והבלתי פוסק למוצרי המותג, וכי המדפים המתרוקנים גרמו להן לסגור את דלתותיהן מוקדם מן הרגיל, לאחר שלא נותר בהן די למכירה. על הרקע הזה נערכה אתמול (רביעי) בפריז, תצוגת הנשים של לואי ויטון, במסגרת שבוע האופנה המתקיים בעיר. אם אפשר לנבא עתיד בזהירות, לאור העיצובים הבומבסטיים שנראו על המסלול, יש סיכוי סביר שאם לא ייפתחו מפעלים נוספים, יאלץ בית האופנה לסגור את חנויותיו לימים שלמים.

מרק ג'ייקובס, המנהל האמנותי של לואי ויטון, העלה על המסלול קרקס של פנטזיה גדושה. קולקציית קיץ 2011 של ויטון היא תיאטרון אוריינטלי, צבעוני ומרשרש, מהמעלה הראשונה, שסיפק כל כך הרבה שיאים, עד שדמה לרצף אפילפטי ושואב-מבט של זיקוקי דינור.

בכל הקולקציה, שהפנתה עורף נוקשה לטון החמור מהעונה הקודמת, שלטה רוח אסייאתית. מבין חלוקי קימונו עשויים סאטן בצבעי להבה, הדפסים של אירוסים, ז'קטים מצוייצים בעלי צווארון סיני ושמלות ערב סרוגות ושקופות בצללית נשית, היא התבררה כשיר הלל לזוהר. הגלאם שנראה על המסלול פסע בזהירות משכילה בין קיקיון וקלישאה למודעות עצמית מפוקחת.

כהרגלו של ג'ייקובס, זו הייתה מסכת של ציטוטים. אלה נבחרו ביד אמן מתוך ערב רב של מקורות שונים, החולקים משמעות דומה, ואוגדו תחת רעיון אחד. הוא העלה על נס את אנרגיית ההגזמה, כשהשתמש בכמעט כל מופע או קלישאה שהשתקפו בעושרן על התרבות המערבית – רמזים לסין האימפריאלית, גזרות יפניות, בארוק ואר-נובו, כל דבר אפשרי שיכול היה לעורר תחושה מיידית של הלם וגודש ויזואלי, שהמודרנה לא הייתה רגילה בה.

עבור ג'ייקובס, המוניות היא הזדמנות עצומה לחופש, הזדמנות עצומה להותיר רושם שמקורו בהתגרות כנה בגבולות הטעם הטוב. ניכר, שהוא מוכן להתנסות בגבול הזה בכל פעם מחדש. לא בכדי היה אפשר לדמיין בקלות קלישאה של מרגלת מהמזרח הרחוק מתוך סרט הוליוודי בנוסח ג'יימס בונד. מבין כל הדמויות, זוהי לרוב הבלתי נשכחת. בעולם שבו יש כל כך הרבה קולקציות, ותצוגות אופנה, להתבלט זו מטרה בפני עצמה. וכחושבים על זה ככה, אולי אין פלא שלואי ויטון קורסים תחת העומס. אחרי תצוגה כזו, מישהו זוכר בכלל שיש בתי אופנה אחרים?

וידאו: רויטרס