אחרי האכזבה הקלה משבוע האופנה בלונדון, שמחנו לגלות שבמילאנו סיפקו את הפיצוי הראוי: שבוע עשיר בטקסטורות, הדפסים, צבעים ובדים יצר לנו חגיגה אופנתית ושכרון חושים מרגש, וגרם לנו להיזכר מדוע מילאנו היא אחת מבירות האופנה החשובות בעולם.

 

 
 הציבה סטנדרטים גבוהים. גוצ'י 
 צילום : אימג' בנק / Getty Images 
 

גוצ'י

 

בית האופנה הותיק נבחר לפתוח את שבוע האופנה במילאנו ובכך קבע את הטון הכללי של המשכו והציב סטנדרטים גבוהים. מי שציפה לעיצובים הנקיים וצבעים מונוטוניים בוודאי התבדה כבר בדגם הראשון שעלה על המסלול והציג צבעוניות עשירה שנבנתה על ידי בלייזר בצבע כתום בוהק, חולצה סגולה, מכנסיים ירוקים וחגורת גדילים זהובה. אלה היו רק חלק קטן מקולקציה שהשתנתה כמו זיקית ובעלת פנים רבות. 

 

הקולקציה שנפתחה במערכות לבוש הבנויות מבלוקים של שלושה או ארבעה צבעים נועזים, לקחה תפנית בלתי צפויה לעבר פלטת צבעי הניוד ומשם והלאה התאפיינה בקווים נקיים, צבעים מונוכרומטיים ועיצובים סולידיים. בין לבין נתקלנו בכמה שמלות שבטיות עם אלמנטים אוריינטליים בולטים, אך אין ספק שהכוכב המרכזי בקולקציה הזו היה העור. לא ברור מהי הפרקטיות של העור בשיאו של הקיץ, אך אין ספק שבבית האופנה האיטלקי הטיבו לעשות בו שימוש בוריאציות שונות.

  

 

 
 פרסום 

פנדי

 

קארל לגרפלד קיבל סוף סוף יד חופשית לעשות את כל שעולה על דעתו, וזאת מבלי שהייחוס והשמרנות המקובלת של שאנל ישמשו לו קו מנחה בעיצוב הקולקציה. בהינתן היד החופשית, וחרף גילו המתקדם של לגרפלד, הצליח מעצב העל להעמיד על המסלול את אחד הקולקציות המרשימות ביותר שנראו השבוע ולהוכיח שוב את גדולתו וגאונותו כמעצב וכוירטואוז. עד כה היינו עדים לשתי שיטות מקובלות בעיצוב הגזרות בשבועות האופנה: מחד המעצבים שבחרו בגזרות פנקיות ואומנותיות על חשבון הסילואטה של הלקוחה, ומנגד, אלו שבחרו בבגדים חובקי גזרה ברוח עשורי העבר. לגרפלד לא הניח לשתי המתודות לגזור את דינה של הקולקציה שלו ועל כן החליט להלך על קו התפר החמקמק בין שתיהן.

 

הגזרות שבקולקציית האביב של פנדי משוחררות ונון שלנטיות, ויחד עם זאת גם עושות חסד למבנה הגוף הנשי ולא שוכחות להתחשב בו. גאוניותו של גרפלד לא באה לידי ביטוי רק בדגמים המוצלחים אלא גם בתשומת הלב שהקדיש לפרטים הקטנים וביכולתו לייצר טוטאל לוק מרשים. מבקרי הקולקציה נפעמו גם מהאקססוריז שהפכו לשחקני המשנה חשובים לא פחות מהדוגמניות עצמן ולכן מומלץ גם לשים לב לנעלי העקב הצבעוניות, לתיקים המרשימים ולמשקפי השמש הפאנקיות עם צבעוניות שמשלימה ומחמיאה לצבעים הדומיננטיים בקולקציה עצמה.

 

 
 ערבוביה בלתי אפשרית ומרתקת. פראדה 
 צילום : רויטרס 
 

פראדה

 

רק מיוצ'ה פראדה יכולה לתאר את הקולקציה שלה כ"בארוק מינימליסטי" בעוד שהדגמים עצמם מהווים את ההיפך המוחלט ממינימליזם. הקולקציה האחרונה של פראדה היתה כה ורסטילית ונועזת, עד שלא היה מספיק במבט חטוף כדי לספוג את כל האלמנטים המרכיבים אותה, או כדי לגבש עליה דיעה מוצקה. הקולקציה נפתחה בטונים רגועים יחסית, עם מערכות לבוש בצבעים בוהקים אך אחידים שנראו כמו טייק אוף אופנתי למדים שהתרגלנו לפגוש בבתי חולים, קרי הסקראבס. העדות היחידה למה שמצפה לנו בהמשך הקולקציה היו רק משקפי השמש שהיו עגולים למשעי ובצבעים בוהקים, וסירבו להידמות לשום אקססורי אחר שראינו על המסלולים עד כה.

 

וכך, ללא שום הודעה מוקדמת, התמקמו על המסלול פרינטים נועזים בצבעים בוהקים אף יותר, הדפסי פסים והדפסים בעלי טון אפריקאי ואת הערבוביה הבלתי אפשרית אך המרתקת בין שניהם יחדיו. אחרי שהמערכה הראשונה של הקולקציה ירדה מהמסלול, זכינו להתענג על פרינטים שהיו מופרכים אף יותר והפעם קיבלנו דגמים שמעוטרים בקופים מטפסים ובחצאיות בננה בגזרות פעמון יחד עם הדפסי פסים נועזים בגוונים שונים מאלו שראינו במערכה הראשונה, וגם הפעם זכינו לראות שילוב מופרך לחלוטין אך מדהים בין כולם יחד. פראדה מתגלה כאשפית גזרות לא קטנה ולכן לא היה ניתן שלא להרגיש השתאות לנוכח מחשופי הסירה הקטנים עם השרוולים הבלוניים שמגיעים עד המרפק יחד עם חצאיות העפרון המחמיאות עם סיומת הפעמון שהוסיפה להן חן והוציאה אותן מהקונקסט הרציני והמעונב שלהן. הקולקציה הגיעה לשיא נוסף כשעל המסלול עלו שמלות טרופיות וכובעי סומבררו שנקשרו בנונשלנטיות לעורפן של הדוגמניות וחידדו את ההשראה האקזוטית של הקולקציה הלא שגרתית הזו.

  

 

 
 בין הגלוי לנסתר. דולצ'ה וגבאנה 
 צילום : רויטרס 
 

דולצ'ה וגבאנה

  

בעוד שהקולקציה של D&G נעה על התפר שבין מראה ילדת שנות הפרחים מהסיקסטיז לבין מראה החלבנית מהקיבוץ, הקולקציה של דולצ'ה וגבאנה סיפקה לנו נשיות ורומנטיות ללא תקנה, שני אלמנטים שכבר הפכו להיות מזוהים עם בית האופנה בשנים האחרונות. הפעם, מנת הנשיות והעדינות הוגשה לנו בלבן, עטופה בתחרות עשירות עם הבלחות של הדפסים פרחוניים ומנומרים.

  

דולצ'ה וגבאנה הפכו את משחקי השקיפויות לעבודת אומנות של ממש ועל כן כל הקולקציה נראית כמו משחק בין הנראה ללא נראה, בין הגלוי לבין הנסתר, ובין הסקסיות לעדינות והצניעות. כמו בעונות קודמות, גם כאן הלנז'רי תופס עמדה מרכזית, כאשר חלק מהדגמים נראים ממש כאילו נלקחו מחדר המיטות של איזו גרציה פתיינית. בין כל התחרות, משחקי השקיפות והשכבות האוויריריות ניתן גם למצוא דגמים ישירים ומיניים שמזכירים לנו שהאישה של הצמד האיטלקי עשויה להיות ישירה ומסוכנת בדיוק כפי שהיא יכולה להיות עדינה ומסתורית.

  

 

 
 השמלה תעמוד במבחן המציאות? בוטגה ונטה 
 צילום : אימג' בנק / Getty Images 
 

בוטגה ונטה

 

אי אפשר להזכיר את כל הקולקציות המוצלחות מבלי להתייחס לאחת האכזבות הבולטות של שבוע האופנה במילאנו, הלא היא זו של בוטגה ונטה. התצוגה התחילה בצורה עגמומית למדי כשעל המסלול עלו שמלות שחורות, ספורטיביות כמעט, נטולות גזרה או טביעת אצבע שתייחד אותן. אלו פינו את מקומן לשמלות מקסי ארוכות באותה פלטת צבעים סולידית, עשויות בד מבריק ומשוחררות במידה שמטשטש כל זכר לקיומה של סילואטה נשית. קשה לדמיין כיצד שמלות אלו יעמדו במבחן המציאות, שכן אם לדוגמניות הן עושות שירות רע, סביר להניח שלבנות תמותה רגילות הן יחמיאו אף פחות.

 

בהמשך עלו על המסלול דגמים ורסטיליים מאוד, ונדמה שהמכנה המשותף של כולם הוא בגזרות המשוחררות ובצבעים המאופקים. פרט לכך, לא נראה שיש קשר בין חליפות בנות שלושה חלקים, מכנסיים ספורטיביים שמצוותות לחולצה בצבע תואם או לאוברול שחור. כיאה לבית אופנה יוקרתי שמתמחה באקססוריז איכותיים, לא ניתן לסיים את הביקורת על הקולקציה שלהם מבלי להביע אכזבה עמוקה גם לנוכח ההחטאה במחלקה הזו, שכן למעט כמה מגפונים ניטרליים, קיבלנו גזרה משודרגת ולא ברורה לסנדלים התנ"כיות שכולנו למדנו להכיר ולשנוא. אפילו ממחלקת התיקים לא באה הישועה ובעוד שיתר בתי האופנה הקפידו לעצב תיקים טרנדיים ברוח הוינטג', בבוטגה ונטה העדיפו לדבוק בתיקי שק משעממים.