בדברי הימים של המותג "קרייזי ליין" קשה לאתר שורה אחת פראית או משוגעת. למען האמת, מתינות ושמרנות מאפיינות יותר מכל את האופנה שמציע המותג שהוקם ב-1986 על ידי בקי לוין, אז מנהלת שיווק באמצע שנות ה-40 לחייה שקיוותה לפנות אל ליבן של נשים בנות גילה שמתקשות למצוא מענה אופנתי במחיר הוגן. האגדה מספרת כי את המקור לשם שאבה לוין מתגובות מכריה, שכינו אותה "משוגעת" בגלל היוזמה, שנחשבה פרועה באותה עת. החנות הראשונה נפתחה בצמוד למתפרה בתחנה המרכזית של רחובות, ב-1988, וכיום מונה הרשת כ-70 סניפים בפרישה ארצית.

גם תצוגת קולקציית סתיו-חורף 2010-2011, שהעלה המותג בשבוע שעבר במוזיאון רמת גן, לוותה בניחוח סולידי עז. הדגמים שהוצגו במהלכה לימדו על ניסיון ליצור מראה קלאסי ובה בעת אופנתי, בין היתר באמצעות חצאיות בעלות מותן גבוה ומעילים ארוכים או ז'קטים מחויטים שהונחו ברפיון על כתפי הדוגמניות.

עד כה נהגו מנהלי המותג להציג את פריטי הלבוש העונתיים במתכונת מצומצמת, בפני צוות העובדים בלבד. העונה, משום מה, הם החליטו להעלות תצוגת אופנה במתכונת שאפתנית ומורחבת, עם קהל שכלל ידועניות מתחום היופי כקארן דונסקי, לקוחות ותיקות של הרשת ולא מעט אנשי תקשורת. לטבילת האש הזו היו תקדימים, שרמזו על שאיפתם של מנהלי המותג לקדם אותו בסולם הדרגות האופנתי: ב-2004 עברו רבים מסניפי המותג תהליך שיפוץ נרחב על מנת לעדכן את חזותם, ושנה לאחר מכן הוא עשה את צעדיו הראשונים בתחום האביזרים. בהמשך הושקעו משאבים רבים בהפקתם של קטלוגים ומסעות פרסום עונתיים בכיכובן של דוגמניות מן השורה הראשונה כשירז טל. חלק מהמאמצים נובעים מרצונם של מנהלי המותג לנתקו מן הנישה של רשתות הלבשה למידות גדולות, כמו למשל "מתאים לי", אף שטווח המידות של שתי הרשתות חופף למדי. הבחירה בגלית גוטמן כפרזנטורית הנוכחית של המותג היא צעד בכיוון הזה.

מתוך תצוגת קולקציית סתיו-חורף 2010-2011 של "קרייזי ליין". גלישה מהירה מדי לתוך אפרוריות  

הדוגמניות פסעו על המסלול הצר כששיערן משוך לאחור בזנב סוס שהסתלסל בקצהו, חלופה אופנתית למשובת נעורים שהלמה את גילן של הנשים שנכחו בקהל. לצלילי הסינתיסייזר של הלהיט מתחילת שנות ה-80 ,"Fade to Grey" הן התמזגו לגווני האפור של ז'קטים במראה של צמר בוקלה או באריגת טוויד בסגנון שאנל, שנלבשו מעל חולצות כפתורים לבנות בשילוב מכנסיים שחורים.

כשהתצוגה המשיכה, אפשר היה לחזות בבהירות במראי מקום נוספים שמהם ציטטו המעצבות, כמו למשל מעילי הצמר הגדולים של בית קלואה הצרפתי (הגרסה שלהן היתה קלילה מדי ונעדרת מבנה מוגדר) או מעילי הטייסים מעור המבוטנים בצמר כבשים של המותג ברברי. שמלות צינור בגזרות נקיות, בגוונים של קאמל או שחור, נענו לצו אופנתי בולט מן העת האחרונה - מינימליזם.

לעומת הדפסי פיתון וחברבורות נמר, שעיטרו מערכות לבוש שנוצרו בהשראת מלתחתם הרברבנית של נשות חוג הסילון בשנות ה-70 (או ליתר דיוק בהתאם לפרשנות שיצר טום פורד למראה הזה כשהוביל את גוצ'י בשנות ה-90), התבלט במיוחד מראה נינוח ושגרתי, שכמותו ניתן לראות מדי יום ברחוב או במהלך נסיעה באוטובוס - נשים בבגדים רפויים בגוונים מעושנים, עטופות בשאלים פרחוניים גדולים.

לצד שטף פריטי הלבוש השימושיים, כדוגמת סריגים ארוכים או חולצות כפתורים גבריות לבנות, הבליחו כמה מראות מוצלחים, כגון זה של הבחורה הצעירה שצעדה על המסלול בחולצת כפתורים לבנה באורך המרפק שנתחבה לתוך חצאית סריג שחורה וקולחת והעניקה לה צללית מוארכת. היה בו מעט מן האצילות והעידון שהיו חסרים בשאר המראות שהוצגו בתצוגה, שגלשו במהירות רבה מדי אל תוך אפרוריות. לקראת סוף התצוגה, כשגוטמן עלתה למסלול לבושה בשמלה שחורה קטנה לקול תשואות הקהל, המשפט שרעם ברחבי האולם היה מתוך שירם של "רוקסט" "She's Got the Look". האומנם? לא בטוח כלל.

מחירים: מכנסיים: 160-400 שקל; חולצות: 100-370 שקל; ז'קטים ומעילים: 350-1,000 שקל; חצאיות ושמלות: 260-400 שקל; צעיפים: 60-140 שקל. רשימת חנויות מפורטת באתר