ארדם

הקולקציה החדשה של ארדם נראית כמו חלום קיץ מתוק. להבדיל מצבעי הניוד והצבעים הכתומים שכיכבו בשבוע האופנה של ניו יורק, כאן יש היצמדות מקסימלית לצבעי הקיץ, מבלי התחכמות מיותרת, מבלי נסיון להוציא אותם מהקונטקסט הראוי להם, ומבלי לנסות לפרוץ גבולות. ספק אם הקולקציה האחרונה של ארדם תרד בפנתיאון של הקולקציות הגדולות, שכן אלו דורשות מעט יותר תעוזה ואומץ כדי לבסס את מעמדן, ובכל זאת מדובר בקולקציה אביבית, אסתטית ועשויה היטב.

 

בקולקציה תוכלו למצוא הרבה תחרות עדינות, הרבה פרינטים פרחוניים צפופים וגיאומטריים שמהווים את החותם המפורסם של בית האופנה, ושילוב מאוד מחושב בין שניהם. גם המסלול הלבן הנקי עם הרקע האביבי תורם להרגשת הטוהר העולה מהקולקציה ועוזר להעביר בדיוק את המסר של ארדם: אנחנו לא כאן כדי לספק ערך מוסף, אלא אסתטיקה טהורה בלבד. לפעמים זה עובד.

 

 
 אסתטיקה טהורה. מתוך התצוגה של ארדם, שבוע האופנה בלונדון   צילום : אימג' בנק / Getty Images 
 

באסו & ברוק

 פרסום 

העיון בקולקציות של צמד המעצבים לעולם לא תהיה נטולת ציפיות משום שבאסו & ברוק מספקים עונה אחרי עונה עולם צבעוני עשיר בפרינטים דיגיטליים מרהיבים. בעוד שהקולקציה של ארדם מתאפיינת בפרינטים צבעוניים מדוייקים ומחושבים, הרי שהפרינטים של באסו & ברוק תמיד יהיו פרועים, תמיד יוצאו מהקשרם המקורי ותמיד יגרו את עינו של המתבונן. קו דק מפריד בין פרינט כיאוטי אך גאוני לבין פרינט בעל מראה זול ולא מעניין, ונדמה שדווקא הפעם באסו & ברוק לא הצליחו לדלג מעל המשוכה הזו והתרסקו אל תוך בריכת צבעים לא מחמיאה.

 

אם נמשיך לעמוד על ההשוואה המתבקשת בין הקולקציה הנוכחית לבין זו של ארדם, הרי שבעוד שהאחרונה שמה דגש על גזרות מחמיאות והבלטת המותניים והקימורים הנשיים, באסו & ברוק מתעלמת מכל מה שמחמיא עונה אחר עונה ומייצרת גזרות בלון בעייתיות וחסרות צורה מוגדרת , תוך הסתמכות מוחלטת על יכולתה לייצר פרינטים מרהיבים. אלא שהפעם הפרינטים אינם מלהיבים והתוצאה היא אסופה לא ברורה של גזירי מכתבים, ופרחים מעוררי בחילה יחד עם הדפסים טכנולוגיים כחולים.

 

 
 פרינטים זולים ולא מעניינים. מתוך התצוגה של באסו & ברוק, שבוע האופנה בלונדון   צילום : אימג' בנק / Getty Images 
 

מת'יו וויליאמסון

נראה שמת'יו וויליאמסון, בדומה לג'ייסון וו, הבין שלא יוכל להשאר לנצח על משבצת 'ילד הפלא', והחליט לצאת מהקופסא בה הסתגר בעונות האחרונות ולנסות משהו אחר. להבדיל מוו, שהתובנה הובילה אותו לחקור את גבולות הדמיון וכישורי החייטות שלו, וויליאמסון הצליח להוציא לאור קולקציה גרועה. הוא אמנם הצליח להיפרד בקושי מהפרפרים, צבעי הכחול רויאל, הטורקיז והפרינטים המופשטים שאייפנו את העבודה שלו עד כה, אך במקומם קיבלנו תוצר ביניים מעורר פיהוק שהוא לא פרקטי ולביש מספיק עבור נשים רגילות מחד, וגם לא מעניין או זוהר מספיק עבור נשים הוליוודיות מאידך.

 

במקום את הצבעוניות שובת החיים שאפיינה את עיצוביו עד כה, מצאנו צבעי חמרה וחאקי (עם הבלחות קטנות של צבע לקראת סוף הקולקציה), מחוכים משונים עם רתמות שמחוברות לאזור הצוואר ולכתפיים, ומכנסי גדילים מוזרים אף יותר שלא יחמיאו לבנות אנוש. גם בתחום שמלת הערב של הקולקציה הצליח וויליאמסון לפספס כשבחר לעשות שימוש בעודף בדים משתפכים וקלילים על חשבון הגזרה של הלקוחה שלו. השילוב הבלתי אפשרי בין גזרת האמזונה לבין גזרת האלה היוונית, השימוש במונוכרומטיות לצד פרינטים מנומרים ונוצות טווס - כל אלו הפכו את הקולקציה למקושקשת, לא מובנת ובעיקר - משעממת.

 

 
 גזרות לא מחמיאות לבנות אנוש. מתוך התצוגה של מת'יו וויליאמסון, שבוע האופנה בלונדון   צילום : אימג' בנק / Getty Images 
 

כריסטופר קיין

אם חששתם לרגע שהצבע הכתום נעלם כליל משבוע האופנה בלונדון, כריסטופר קיין יכול לספק ממנו מנת יתר. להבדיל ממעצבים אחרים ברשימה, קיין בחר לצבוע את קיץ 2011 בצבעים ניאוניים, משל היה זה קיץ 2009, והתוצאה? מעורבת למדי. התצוגה של קיין התחילה בטונים צורמים כשעל המסלול הידסו מערכות לבוש בצבעים ניאוניים שעשויות מהדפס צעקני למדי דמוי תחרה ושילוב לא ברור עם קרדיגן בהדפס מעוניינים במראה הילדה הטובה מלונדון.

 

לאחר מכן צבעי הניאון חלשו גם על החלק השני של הקולקציה, שכלל הפעם שמלות שיפון סטרקטואליות בצבעים בוהקים, שאמנם לא היו מעניינות במיוחד אך לפחות היו הרע במיעוטו. דווקא לקראת הסוף ניכר שיפור בקולקציה, כשקיין החליט לזנוח את הדומיננטיות של צבעי הניאון ולשזור אותם בעדינות בחליפות ושמלות מאופיינות בהדפסים עמוסים שהצליחו למשוך את העין, ולבסוף החליט לשלב את כל האלמנטים שכיכבו בקולקציה יחדיו לכדי פריטים בצבעי ירוק, ליים, כחול וטורקיז, שמזכירים (לאו דווקא לטובה) את סגנונה של המעצבת המקומית שלנו - מיכל נגרין.

 

 
 טונים צורמים. מתוך התצוגה של כריסטופר קיין, שבוע האופנה בלונדון   צילום : אימג' בנק / Getty Images 
 

מלברי

את סיקור שבוע האופנה בלונדון נחתום דווקא עם השקט והנקיון של מלברי. נדמה כי הדבר הבולט ביותר בקולקציה של המותג, חוץ מהתיקים שנשאו הדוגמניות שבוודאי יהפכו ל'איט בגס' בעוד כמה חודשים, הן מחלפות ראשיהן האדמוניות. תנאי הקבלה ההכרחי לצורך צעידה על המסלול של מלברי היה צבע ראש אדמדם ולכן אחת אחרי השניה פסעו על ה- Cat walk דוגמניות ג'ינג'יות חינניות.

 

הקולקציה של מלברי היתה מאוד סולידית ולבישה ביחס ליתר הקולקציות ברשימה: כאן לא תמצאו פרינטים, צבעים מתנגדים, בדים ייחודיים או כל בשורה של ממש. הדגמים נעים בין קלאסיקה לבין שעמום נוראי, כנראה תוצר לוואי הכרחי כשבוחרים לבנות דגם מונוטוני שכולו בנוי על צבע אחיד. לקראת סוף הקולקציה ניתן היה לחזות בכמה הדפסים מרנינים וחצאיות בעיבוד שכבתי עשיר שהעניקו מעט חיים לקולקציה המעונבת ובסך הכל נראה שהשורה התחתונה של מלברי היתה להודיע לכולם שמוקד עניינו של המותג עבר מהבגדים לתיקים (האלוהיים).

 

 
 נסתפק בתיק הזה. מתוך התצוגה של מלברי, שבוע האופנה בלונדון   צילום : אימג' בנק / Getty Images