בארבע השנים שחלפו מאז שהשלימה את לימודיה בשנקר, שפת העיצוב של אניה פליט, בת 29, התבלטה על רקע הנינוחות השלטת של בדי הכותנה הדקיקים, בגוונים מונוכרומטיים-אפרוריים, החביבה על מרבית מעצבות האופנה הצעירות בארץ. השפעות של לבוש תקופתי מן המאה ה-19, הדים לשורשיה באוקראינה וכן אלמנטים מעולם ההלבשה התחתונה נכחו בקולקציות העונתיות שעיצבה, ויצרו צלליות קוקטיות, נשיות במובהק.

בעת עבודתה על קולקציית סתיו-חורף 2010-2011, החליטה פליט להוסיף ולאתגר את קהל לקוחותיה. "את הקולקציה הנוכחית עיצבתי במחשבה להציג אותה בלונדון", היא אומרת. לדבריה, זה איפשר לה חופש רב יותר בתהליך עיצוב הדגמים ובבחירת בדים יקרים, כגון משי טהור או ברוקאדים עשירי מרקם. את הדמות שראתה לנגד עיניה בזמן העבודה בסטודיו היא מתארת כ"אשה כבת 30 שמתגוררת בעיר. מעט אקסצנטרית, אבל מאוד מוקפדת בלבוש שלה. בעלת דעה עצמאית שאינה חוששת מה יגידו הסובבים אותה".

את הנפחים המודגשים והמבנה הארכיטקטוני, שני אלמנטים בולטים בקולקציה, שאבה לדבריה מחצאיות הטול המוקצפות של רקדניות בלט. "בבלט יש תחושה רכה מאוד ואוורירית, אף שבפועל זהו תחום מאוד נוקשה שדורש הקפדה ומשמעת עצמית גבוהה", היא אומרת. הדואליות הזו ניכרת בפלטה בסיסית רכה ומעושנת של ניוד, פודרה וורוד, שמאוזנת בגוונים כהים של אפור, שחור וכחול-צי. את הנפחים המתפרצים של יריעות הטול בחצאית הטוטו של רקדניות הבלט, היא שילבה באזורים שונים בגוף האשה. בחולצת אורגנזה משי וטול שקופה, בגוונים של לבן ואפרסק חיוור, הקפלים הבשרניים שנפרשים מן הצלעות נחים ברכות אחד על גבי השני. ז'קט בגזרת אמפייר, בעל פרופורציות זעירות, זכה בצביון אפל שנחתך בכותנת דריל שחורה. חלקו הפנימי, המעובד בטאפט כחול-צי, מאפשר ללבוש אותו בשני אופנים. קפלים החדים שנפרשים כמניפה משני עברי הצלעות, מתחת לקו החזה, ממשיכים אל הגב ומתארכים בחלקו האחורי כמו כנפי צרעה. התפיחה שהם משלימים באזור האחוריים מזכה את הז'קט בקורטוב של ארוטיקה שהיה אופנתי ומקובל בחברה הוויקטוריאנית. רמזים לארוטיקה ההיא אפשר למצוא גם בחולצות חובקות המותניים כמחוכים שניתנות ללבישה כשמלות, או בקפלי הטול שמבצבצים מבעד לחריצים משולשים צרים שנפערו באזור החזה.

מתוך הקולקציה החדשה של אניה פליט. השראות תקופתיות עם סגנון עירוני קשוח

בכללותה, הקולקציה היא דקורטיבית הרבה יותר מן הסגנון הסגפני, המינימליסטי לכאורה, שרווח בשדה המקומי: בטקסטורות העשירות של בדי הברוקאד, בעיבוד הדקדקני של הצווארונים ובברק הקטיפתי של בדי הטאפט. על פי רוב, הקפלים שיצרה המעצבת בגזרותיה הם גאומטריים-חדים, אף שאפשר לראות בהם מלמלות לכל דבר, במיוחד כשהם נוצרים מבדים רכים, שמשווים להם קצוות מעוגלים יותר. אפילו השימוש הנרחב של המעצבת בקרסים, ברכיסה של ז'קטים וחולצות וכן בחלקם האחורי של מכנסיים הדוקים מאוד, מעין לגינגס, שמשלבים בחלקם התחתון צלעות של רשת אלסטית, הוא חריג מאוד בנוף העיצוב המקומי, שבו בגדים בגזרות א-סימטריות רפויות מצביעים על סדר עדיפויות שונה לחלוטין: נוחות על פני התקשטות. פליט מודעת לכך, ולכן יצרה בצד אלו גם סדרה של חולצות ויסקוזה קולחות, בגוונים המעושנים של הקולקציה, ושילבה בהן צווארוני ברוקאד נוקשים יותר כהד לפריטי הליבה.

אחד הפריטים הנועזים היותר בקולקציה הוא בלא ספק ז'קט קצר והדוק, שמעמת יחד השראות תקופתיות עם סגנון עירוני קשוח של מעילי אופנוענים. הוא עשוי משילוב של ברוקאד וסריג רשת אלסטי, המשמש בדרך כלל ליצירת תחבושות או לבנייה של מחוכים (פאואר-נט). אריג הברוקד (בגוון של ורוד מעושן חיוור או שחור) מפוסל בקפלי אקורדיון חדים ויציבים לכדי צווארון דרמטי הנפרש בחזיתו. הוא מעלה בזיכרון את צווארון חולצתו המסתלסל של הליצן העצוב פיירו. סריג הסבכה הצפופה, שנשזר בשרווליו ובאזור המותניים, מהדק אותו לגוף. לצד רוכסן מתכת גס שמפלח אותו בחזיתו, הם מסייעים לנטוע את המחווה התקופתית בהווה.

יכול להיות שהפנייה של מעצבים מקומיים צעירים אל שווקים נוספים בעולם, כפי שמנסה לעשות כעת פליט, תסייע להרחיב בצורה משמעותית את קהל לקוחותיהם ותאפשר להם חירות רבה יותר בעבודתם. מעניין יהיה לגלות כיצד יגיב הקהל המקומי לרוח השינוי הזה: האם יהיה נכון לשנות מעט את טעמו האופנתי המגובש, ויש שיאמרו המקובע, ויגלה פתיחות רבה יותר לקרקס האנושי שמציגה כעת פליט, או שמא גורלה של הקולקציה יהיה כגורלו של הליצן העצוב שנוצר במאה ה-18 על ידי ז'אן-אנטואן ואטו: ניצב במרכז התמונה, מגושם ונלעג, דמותו הענקית חסרת פרופורציות במכוון ביחס לאנשים האחרים, שמתבוננים בו מרחוק אך מבטם מדלג מעליו, מתמקד בנקודה עלומה שנמצאת מעבר לו.

מחירים: מכנסיים: 275-1,535 שקל; חולצות: 490-1,780 שקל; ז'קטים: 1,520-4,470 שקל. אניה פליט, מסריק 21 תל אביב