בואו נסכם: חוטיני זה מאוד סקסי כשאת בר רפאלי שלובשת אותו לחמש דקות מול מצלמה, משרבבת שפתיים והולכת. אני די בטוחה שהדבר האחרון שמסתתר מתחת לג'ינס המסמורטט הרגיל של רפאלי כשהיא באחד מאלפי ביקורי המולדת שלה הוא חוטיני עסיסי. מקסימום טנגה עם סנופי. דרך אגב, אם אנחנו כבר בענייני סקס-אפיל, אין הרבה דברים פחות סקסיים מהמראה הישראלי המצוי: קו חוטיני שקורע את העור ומתחתיו מכנסיים בגזרה נמוכה שהונמכה מתחת לקו האדום. אני מבינה שאין לך עיניים בגב, אבל הן לא היו מזיקות. גם קורטוב של מודעות עצמית לא היה מזיק, ואני בטוחה שכשהגומי האכזרי של החוטיני ננעץ בחוזקה בעור – זה כואב.

כל מי ששוחחתי איתה בנושא טענה שחוטיני זה מאוד נוח, אבל רק אם הוא במידה המתאימה. אממה, כל מי שאי פעם ניסתה לרכוש את הפריט ההכרחי יכולה לומר שכל קשר בין המידה שכתובה על התווית לבין המידה שלך בפועל מקרי בהחלט. אם התווית גורסת סמול, המשמעות היא שבגדים מצויים במידה אקסטרה-סמול צריכים להיות קצת רופפים עלייך כדי שתוכלי להתחטן עם עצמך בשקט. אם התווית גורסת אקסטרה לארג', מידת הלבוש המקסימלית שאת יכולה להרשות לעצמך היא סמול. אם מדד החוטיני מדגים משהו, זה שבחורה במידה 36 אכן יכולה להיחשב "מלאה" ו"עסיסית". עובדה, היא הרי לובשת חוטונים במידה אקסטרה לארג'.

אבל מילא המידות, הבעיה האמיתית היא במקרים האלה בחיים שבהם אין ברירה וחייבים ללבוש חוטיני, ז"א, הארועים האלה בחיים שבהם את לא יכולה להרשות לעצמך להיתפס עם , VPL - visible Panty Line ז"א, כשאת לובשת משהו כל כך הדוק ומבד כל כך מחורבן, שקו התחתונים הרגילים והנוחים שלך בולט למרחוק.

בשלב הזה, מבחינתי, חוטיני הופך להיות עבורי רק תירוץ עלוב לקיומם של בגדים כל כך בלתי אפשריים, כל כך בלתי לבישים, כל כך בלתי נשיים, עד שאין מנוס אלא להתהדר למענם באותו פריט מטופש שחוץ מלשפשף את החלקים המוצנעים לא עושים יותר מדי. במקום שיצרני הבגדים יתאימו את עצמם אלינו וישקיעו בנו עם בדים איכותיים וגזרות מוצלחות, אנחנו מנסות להתאים את עצמנו לבגד. אחוזים די מעטים מהאוכלוסייה מתאימים את עצמם לבגדים באמצעות מחטבים, אבל 70% מהנשים בארה"ב מתאימות את עצמן לבגדים באמצעות חוטיני. אין לי תשובה לשאלה למה ממשיכים לקנות פריטים בלתי לבישים או נכנעים לכפיית-החוטיני. בעיניי חוטיני טוב הוא חוטיני על דוגמנית בקטלוג. אין שום סיבה לרכוש.