ובכל זאת, קשה שלא להתעשת במהרה מאשליית האהבה ממבט ראשון הזדונית, שכן מלבד נקודות אור ספורות - שמלת החולצה מטריקו בגזרת מקסי, הסווטשירט הגאוני בעל הצווארון הנשפך ממחלקת הגברים או הקרדיגן המתוק בגוון ורוד עתיק עם כותפות התחרה - מרבית הקולקצייה נעה על קו התפר המטופש של טרנדים צפויים (אך רלוונטיים) וטרנדים טחונים שנדמה כי הוזעקו ברגע האחרון למילוי מקום על המדפים ממרתפי העונה הקודמת.

אז אמנם שרוולי הקומות השילגייתיים ומוטיבי הלבבות והפפיונים חמודים להכעיס, אבל קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בשטיק שמיצה את עצמו כבר לפני שנתיים בקולקציות של כל רשת היי- סטריט שמכבדת את עצמה. התחושה שנוצרת היא שהקולקציה של רנואר לחורף 2010 ממחזרת חומרים מקולקציות עבר של רשתות כמו טופשופ וחמור מכך, מחברת הבת שלהם עצמם Twentyfourseven.  

רפרטואר הטרנדים הכללי לעונה הקרובה הוא משובח ובלתי נדלה, אך נדמה כי מעצבי הבית של רנואר החליטו להתמקד דווקא בשולי הסקאלה הדלוחים. למשל, בד העור, הכוכב של חורף 2010, שעובד כל כך מדויק לדוגמא בקולקציית החורף של קסטרו, תורגם ברנואר לגזרות ספורות וצפויות דוגמת מכנסונים בגזרה גבוהה וז'קטי עור קצרים בעלי רוכסנים גלויים. חמור מכך, אחד מהטרנדים המפוקפקים ביותר של החורף הקרוב (והקודם) - פריטים בעלי גזרות סמי מחויטות המיושמות על בדי טריקו ספורטיביים - חולש כמעט אבסולוטית על הקולקציה ומעפש בטמטומו אפילו פריטים שיכלו לעבור בקלות את סף הקבלה לליגת הפריטים המנצחים.

מחלקת האביזרים מדגישה אף היא את הפספוס הגדול של המותג בכל הנוגע לבחירת טרנדים דומיננטיים לקולקציה. אף אחד מפריטי הדנדי האנדרוגינים שמעבים, ובצדק, את הקולקציות הטובות של הרשתות הקמעוניות לעונה, לא מראה סימן חיים בתרכיב המפוהק של האקססוריז של רנואר. וכך, במקום להתבלמס בעונג על נעלי אוקספורד שטוחות, תיקי בית ספר נון-שאנלנטיים ופריטים אחרים שהיינו שמחות לבזוז מארונות גבריים זמינים, תיאלצנה הלקוחות של רנואר להסתפק בתוספי אאוטפיט משמימים אותם תוכל גם לרכוש במחירים ריאליים יותר בדוכני השווקים הקרובים למקום מגוריה.