המצאת מכונת הכביסה תרמה לשחרור הנשים מעול עבודות הבית, ולכן היא נחשבת לאחד האירועים המשפיעים בתולדות הפמיניזם. אמנם, ברור לי שחיי הרבה יותר פשוטים מאלו של נשים בעבר הרחוק, ואני בהחלט מעריכה את העובדה שנמנעו ממני מסעות כיבוס בנחל הירקון, אך להגיד שבזכות מכונת הכביסה אני משוחררת - זו כבר ממש היסחפות.

ניקוי הבגדים הוא עסק מלוכלך, הצד המכוער של מערכת היחסים שלי עם הלבוש. מאז שעזבתי את בית הורי, אני לבד במערכה המסובכת הזו, זועמת על כך שאף אחד לא צייד אותי ב"חוכמת כביסה" לדרך. לא נותר לי אלא לנקוט אסטרטגיה של ניסוי וטעייה, מה שמניב בעיקר טעויות: חולצות ששינו את תכליתם ונהפכו לשמלות, מכנסיים שוויתרו על צבעוניותם לטובת חצאיות, בדים רכים ובתוליים התבגרו והתקשחו, ואחרים עברו רגרסיה, ומתאימים היום לבני שלוש.

חום יולי-אוגוסט הוציא לי את כל הרוח מהמפרשים. אחוזי הלחות מתחרים בכמות הבגדים המלוכלכים, ושניהם הותירו אותי סחוטה ומרוקנת. הרמתי ידיים והכרזתי על פרישה. מאז, סל הכביסה בביתי הלך לאיבוד. אני מניחה שהוא קבור לו אי שם מתחת להרים של בגדים.

בדיוק כשהחלטתי שאני לוקחת את עצמי בידיים וחוזרת למסלול הכיבוס, שמעתי ברדיו כי בשל עומסי החום הכבדים, חברת החשמל מבקשת להימנע משימוש במוצרים בעלי צריכת חשמל גבוהה, כמו למשל מכונות כביסה. שעה שבראשי עוד התנגנה הסיסמה "ישראל מתייבשת", הבנתי כי הגיע הזמן לשינוי. מצאתי את הפתרון המנצח: ניקוי יבש. לא מדובר בשיטה הקונבנציונלית, שדורשת היערכות כלכלית ומותירה אותי עם ערמות של קולבים מרגיזים ממתכת, אלא במהלך פשוט, שמסתכם בתליית הבגדים לאוורור. השיטה הזו דורשת שני דברים בלבד: אומץ ושימוש בבגדים קלילים שאינם צוברים ריחות בעייתיים.

ואם זה נראה לכם כאקט שערורייתי בימי היזע הקשים הללו, תדעו שזהו רק קצה הקרחון של מה שמתבשל אצלי בבית: עכשיו, כשנהפכתי לכובסת בגמלאות, אני מפצה על העדר ריח הכביסה בריח של מרק עוף.

גופייה: רוס אובטה; חצאית וכובע: זארה; נעליים: סטיב מאדן; צמיד: Amaro; דוגמנית: יערה בנבנישתי ל"עלית מודלס"; איפור ושיער: קארמה ל"ורד ספיבק - בית של איפור"; צולם במועדון היאכטות SEA-GAL