בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה… זה נכון ואין ממש סיבה לצאת בערב, אבל לפעמים תוכלו למצוא אותי שותה גולדסטאר עם חברות ב”פרוזדור” או ב”תדר”. כמות הבארים שאני אוהבת בעיר מתמעטת עם הזמן,אבל כל עוד יש מקומות שנחמד לי לשבת בהם, אני מרוצה.

מתישהו בשבוע שעבר יצאתי עם רותם לפרוזדור ולאכול פיצה באלנבי, נכון נשמע רומנטי? אכן כך היה, אם מתעלמים מהמדרכות הדביקות שעליהן נאלצנו לצעוד לאורך הרחוב הכי דביק בעולם, כניראה. האווירה בפרוזדור והקירות האדומים היו ממש במקום לליל שבת, ואפילו היוו רקע מצויין לצילומים של הפפיון של שבכלל לא תוכננו, אבל כפי שאתם רואים, הם כאן. האמת היא שהיה אפילו ממש כיף. המוזיקה הייתה בדיוק  כמו רציתי וכל השטויות ה”וינטג’יות” שהונחו סביבנו כמו ספרים ישנים ברוסית וקלטות ישנות של שירים שאף אחד כבר לא שומע השרו אווירה של מקום אחר. רותם ואני דיברנו על כך שה”פרוזדור” ניראה כמו בר במזרח אירופה, וזה דבר טוב.

תכירו את הפפיון שלי. בטוקיו קניתי לי כמה קשתות עם פפיונים כי כשנמצאים שם, ממש קשה להתנגד לדחף הזה לרכוש את הדברים המתוקים האלה, אבל מאז שחזרתי לא הרגשתי בנוח ללכת עם פפיון בראש ברחובות עירי הלחים. בכל זאת, את גיל הגן כבר עברתי, אבל כשהסתפרתי והפכתי לבעלת פוני, כל נקודת המבט שלי על העניין השתנתה ופתאום זה ניראה לי ממש מגניב להתקשט בפפיון, בליווי של שמלת תחרה עדינה. אני מניחה שעם הפוני הפפיון ניראה כאילו יש בשבילו מקום על הראש. זו תחושה מוזרה למדי, ואולי ההסבר הוא פשוט שזה די חמוד ככה.

בתמונות: שמלה טנטי בקי, פפיון מטוקיו.

אז מה יש בפרוזדור:

אווירת וינטאג’

מוזיקה טובה

בירה זולה, ולמי שאוהב מכבי, אז בכלל

חומוס ופול

ובעיקר, קצת משהו אחר מכל השאר.

הסופ”ש כבר כאן!

לילה טוב!