הבקבוק הפשוט עם הכיתוב הוורוד כלל לא הסגיר את מה שבתוכו. גם ביקורות שקראתי ברשת סירבו להלל את הבושם. הן נעו בין "פרחוני דלוח" לבין "פרחים לא טריים", הגדרה שאני שומרת בדרך כלל ליצירות של מבשמת אחרת - אסתי לאודר. אפשר להאשים אותי שציפיתי למעט מאוד?

לאב פרום ניו יורק נפתח בחריפות בלתי צפויה. חריפות היא ריח שמושך אותי. הסתקרנתי להמתין. הימרתי שבסופו של דבר גם הבושם הזה, כמו רבים וטובים אחרים, יסתיים בקול ענות חלושה פירותית, אבל זה לא היה מדויק. הוא אמנם התרכך, אבל לא התנחמד בצורה משמעותית. הריח הדומיננטי של תווים הדריים התערבב בחריפות עצית, והשאיר בצד ארומה קלילה וכמעט בלתי מורגשת של פרחוני-פירותי, מהסוג שקארן יוצרת יותר מדי בזמן האחרון.

הבעיה הגדולה של לאב פרום ניו יורק היא, כנראה, הבקבוק הוורדרד עם דוגמת הבול המטופשת על הפקק, שגורמת לו להיראות כמו בושם לנערות צעירות ולמורעלות של קארי ברדשו. אם מצליחים לתת לו סיכוי, מתגלה ניחוח בוגר, עשבוני, מריר ומפתיע לטובה, לא "יפה" במובן המקובל בימינו, אך מהמוצלחים יותר של קארן, לטעמי.