עוד בטרם החלה התצוגה שהעלו אנשי קסטרו בתחילת השבוע לקראת החורף הקרוב, אפשר היה לחוש באווירת החמימות הפשוטה שאפפה את המקום. רצועת פרקט ארוכה בגוון חום-בהיר שנפרשה על רצפת אולם האנגר 11 שבנמל תל אביב הגדירה מסלול צעידה בגובה העיניים. ופרט לצמד מסכי וידיאו מונומנטליים שניצבו משני עבריו, לא נצפו אלמנטים מרהיבים של תפאורה או עיטורים עודפים. שישה נגני כלי נשיפה התגנבו אל האולם בחסות העלטה, וניגנו קטע ג'ז נוסטלגי. בתמונת הפתיחה הציורית שיצרו, קל היה לדמיין אותם מנגנים מתחת לבניין תעשייתי עשוי לבנים אדומות בחלקה התחתי של מנהטן, שהוסב לבית מגורים, בעיצומו של ליל סתיו קריר.

הרצועה המוסיקלית שהלחין חיים צינוביץ' במיוחד לרגל האירוע נסכה באולם מעט מאווירת האינטימיות ששאפו מנהלי המותג ליצור לקראת התצוגה. אלא שהחיזיון הקולנועי לווה בצרימה קלה למן הרגע הראשון, כשהאנסמבל הזדחל אל תוך האולם. המתח שנפער בין צלילי הפסקול שהוקלט מראש, ושבקע מן הרמקולים באולם, לבין תנועות הנגינה המעושות של השישייה עורר מעט מבוכה.

תחושת האי-נחת לא התפוגגה גם כשמוסיקת פופ עכשווית החלה לרעום באולם בביטים אלקטרוניים דשנים, ואל המסלול יצא צמד הפרזנטורים של המותג, גל גדות ויונתן וגמן, לבושם מדיף ניחוחות של אמצע המאה שעברה - היא בז'קט צמר קצרצר בסגנון צבאי מעל למכנסי עור שחורים הדוקים, והוא בחליפה כהה מחויטת מבעד לקרדיגן גדול ורפוי, בשחור ולבן. הבגדים שעטו הדוגמנים שצעדו אחריהם על המסלול הזכירו אף הם סגנונות לבוש מעשורים שונים במאה שעברה - החל בשנות ה-50 וכלה בשנות ה-90.

משבי רוח תקופתיים אינם מרכיב יוצא דופן בקולקציות מסוג זה. כך גם הזיקה לעבודתם של מותגים בולטים בזירה הבינלאומית, כגון בית ברברי הבריטי או בית קלואה הצרפתי, שהשפעתם ניכרה בקולקציה שהוצגה. בדומה למרבית רשתות האופנה, גם בקסטרו מנסחים מדי עונה פרשנויות לפריטי מפתח שנצפו זה מכבר על מסלולי התצוגות בבירות האופנה. לזכותם ייאמר כי במקרים מסוימים הם עשו זאת בצורה שהניחה את הדעת, כמו למשל מעיל העור ההדוק שנלבש כשמלה ונרכס במלוכסן בחזיתו בדומה לז'קט אופנוענים, או מכנסוני העור (באופן כללי, פריטי העור היו מהמוצלחים יותר בקולקציה, וחושניותם אף הועצמה בזכות חולצות השיפון האווריריות שליוו אותם).

מתוך קולקציית סתיו-חורף 2010-2011 של קסטרו. מערכות הלבוש שהוצגו לא התעלו מעל סך חלקיהן

בין הצפנים הבולטים בקולקציה הנוכחית אפשר למנות סריגים בשפע של מרקמים (החל בצמות קלועות או דוגמת אורז מגורענת ולא אחידה, וכלה בקווים ישרים בעוביים משתנים - מקצתם מצטלבים ויוצרים דוגמת משבצות, ומקצתם מגדירים משטחי צבע בצפיפות הסריגה), שזירת צבעי קיץ, כגון חום-שזוף שטוף שמש, בפלטה חורפית שעיקרה שחור, כחול-צי ואפור, ושימוש נרחב בעורות ובאריגי דנים.

אולם אל מול שטף הפריטים שהוצגו בזה אחר זה על המסלול, שכללו רכיסה כפולה חמורה או צווארוני שאל רכים - שני מוטיבים מרכזיים שהסתמנו לבסוף כתמצית הבשורה של מעצבי המותג לחורף הקרוב - החלה להתגנב התחושה כי מקור ההשראה המרכזי לקולקציה הנוכחית הוא קולקציות עבר של המותג.

בלי לחנך את הלקוחות

כותרתה של הקולקציה, "A Winter to Remember", רימזה על השאיפה להיצמד לפריטים אהובים במלתחה האישית. היא נועדה להעלות זיכרונות נעימים או לעודד רגשות אינטימיים במפגש עם הבגדים, שכללו פרטים קטנים, כמו למשל כתם כהה בחולצת ג'ינס משופשפת, או עדות לכיס שנפרם באזור החזה.

חלקה הארי של התצוגה הוקדש לעימות בין שתי חטיבות לבוש עיקריות: בגדים כהים (שחורים ברובם) שנוצרו בהשראה צבאית, ופריטי דנים בעיבוד גס ומלוכלך. כל אחת מהחטיבות הללו זכתה לטיפול נרחב בקולקציות החורף שהציג המותג בעבר. הפעם הן עורבבו יחד על מסלול התצוגה. אם קיוו מעצבי המותג לרשום שיאים חדשים בעימות הזה, הרי שהתבדו: אפילו על רקע העושר החומרי (סוגים שונים של עורות וצמר, כותנה מכובסת במראה דהוי, אריגי שיפון אווריריים ועוד), ושלל העיבודים של אריגי הדנים (לכלוך בכתמי שמן חומים, פרימות, שפשופים, טפטופי חומצה ועוד), מערכות הלבוש שהוצגו לא התעלו, אף לא לרגע אחד, מעל סך חלקיהן.

ביישור קו עם רשתות האופנה הזרות, מנהלי המותג הטמיעו את השינויים שחלו בעת האחרונה בהרגלי הצריכה של כלל הציבור - את הדרישה לתחלופה מהירה של פריטים חדשים על המדפים במהלך העונה, ואת הרצון להרכיב מלתחה אופנתית וורסטילית. הם ביטלו את החלוקה המסורתית של הקולקציה לחטיבות של בגדים בעלי אופי שונה, ויצרו אסופה אחת שלמה ואינטגרלית, שבכוחה לספק מנעד רחב ככל האפשר של פתרונות לבוש. כפי שציין אחד המעצבים של המותג ימים ספורים לפני התצוגה, את השילוב בין הפריטים ליצירת מראה כולל, הם מותירים העונה בידי הלקוחות. הקהל, לדבריו, יודע היטב מה הוא רוצה, ואין צורך לחנך אותו. הפריט שהמחיש זאת בצורה הטובה והשימושית ביותר היה מעיל צמר בגוון כחול-צי, שכלל רכיסה כפולה של כפתורי זהב עגולים גדולים לכל אורכו. רוכסן זהוב שפילח אותו בקו המותניים, איפשר ללבוש אותו גם כשני חלקים נפרדים - כז'קט קצר וחצאית.

יותר מדי מאותו הדבר

בכללותן, התצוגה והקולקציה הניחו את הדעת. אם בעבר התצוגות העונתיות שהעלה המותג התפתלו במרחב שבין רגעי שיא שאפתניים לרגעים מתמיהים שיכלו לגרום לצופה להתכווץ באי נחת בכיסאו, עתה נשמרה אחידות משביעת רצון. עליית המדרגה שעשו מנהלי המותג בקולקציה שהציגו בקיץ האחרון ניכרה גם עתה. אך עם הרגעים החלשים שנעלמו, התאדו גם רגעי השיא המעוררים. על רקע מראות מוכרים מדי מקולקציות עבר של המותג, הדהדה תחושה טורדנית של ניגון חוזר, בטונים שקטים ובנחישות, מראשיתה ועד סופה של התצוגה. החורף שיש לזכור, כפי שהציע שם הקולקציה, הסתמן אט-אט ככזה שעיקרו זיכרונות מן העבר הלא רחוק.

יכול להיות שבעבור צרכני האופנה הממוצעים, הפרשנויות המחודשות לפריטים שכבר קיימים במלתחותיהם הן בגדר בשורה משמחת. ייתכן שאחדים מהם אף ימצאו נחמה במראות המוכרים שניתן להרכיב מהפריטים. אולם בעבור הגרעין הקשה של שוחרי האופנה הצעירים, שאחריו מחזרים מנהלי המותג בעיקשות בעונות האחרונות (בין היתר על ידי ייצורם של פריטים בעיצוב נועז במהדורה מוגבלת שיוצעו למכירה בחנות הדגל של המותג בתל אביב), זה בלא ספק יותר מדי מאותו הדבר.

מחירים: נשים: חולצות: 40-280 שקל; מכנסיים: 100-500 שקל; ז'קטים ומעילים: 160-1,000 שקל; חצאיות ושמלות: 90-300 שקל; נעליים: 160-700 שקל; ארנקים ותיקים: 70-260 שקל; אביזרים נלווים: 50-160 שקל. גברים: חולצות: 60-300 שקל; מכנסיים: 170-500 שקל; ז'קטים ומעילים: 400-1,000 שקל; נעליים: 160-600 שקל; אביזרים נלווים: 60-170 שקל.