אחת התאוות הגדולות בעולם המודרני היא התשוקה הבלתי פוסקת לנעורים, ולעיתים, המרוץ להשיג אותם מדגיש דווקא עד כמה הם אבדו. קולקציית חורף 2011 של גולף לוקה באותו תסמין בדיוק, למרות הבלחות של פריטים בעיצובים יוצאי דופן וקולקציית אקססוריז לנשים הניצבת גבוה מעל מותגים אחרים.

"עשינו שינויים, קולקציות עם יותר אטיטיוד ונגיעות מעולמות תוכן רבים", ציינה הלה שלומוביץ, מעצבת לקו הנשים על כיוון החשיבה החדש הניכר בתוצר הסופי, המשותף גם לקו הגברים. על אף ההצהרה, לא מדובר בשינוי גישה שהחל רק עכשיו. מעקב דקדקני אחר המתרחש בחנויות של גולף בשנתיים האחרונות חשף כי הרשת זזה בצעדים כבדים ועקביים מהמשבצת המגבילה וחסרת הסקס אפיל של לבוש משרדי תפל, לטובת מטרה סקסית יותר – קהל מעודכן ומעורה אופנתית, בדיוק מהסוג הפוקד רשתות מתחרות מקומיות וזרות.

ההחלטה המכרעת של גולף לעבור אל תרגום טרנדים, לנסות ולקלוע לטעם הרגע, אינה פשוטה ומחייבת בעיקר דבר אחד – לא להחטיא את הזמן הנכון. כחלק מהתוכנית להוכיח מעורבות ושליטה בתוכן נחשב, קווי ההשראה של הקולקציה מבוססים על אייקוני סטייל מרכזיים מתרבות הפופ של העשור האחרון. מאגנס דיין ועד ליידי גאגא, מקארי בראדשו ועד קורט קוביין, כאשר כל אחד מהם מסמל קבוצת בגדים בסגנונו. כך, לליידי גאגא מיוחסים בגדי ערב מנצנצים, בקווי מתאר מדגישי כתפיים ובגזרות הדוקות וחושפות עור; לבראדשו בגדים מחוייטים יותר, באווירה שאמורה לשחזר רטרו-שיק נוסטלגי; וקורט קוביין מתבל את קולקציית הגברים באופי המחוספס של גל הגראנג' בתחילת שנות התשעים, עם חולצת הפלנל המשובצת.

כמו הורים המחזרים אחרי ילדיהם בעזרת ניים-דרופינג של אמנים חמים, התוצאה מזיעה לעיתים ממאמץ או יומרה. הרי אין דבר מיושן יותר מאשר להשיק ליין בגדים תחת הכותרת של קארי בראדשו או ליידי גאגא. שאלת הזמן הנכון, הופכת לקריטית כאשר מחטיאים אותה. באופן כמעט מובהק, חלק משמעותי מקולקציית הנשים מורכב משיאי המגמות של עונות קודמות וגרסאות לפריטים ששוכפלו בכמעט כל רשת אחרת. ביניהם, מכנסי ג'גינגס, חולצות טי בעיצובים גראפיים מגובבים או גופיות פאייטים במראה שנות השמונים. עשור, שאיבד בשנה החולפת כל בזיק של רלוונטיות לטובת מגמה המצדדת בפריטים הנחשבים קלאסיים ומתכתבים עם השמרנות האירופאית של שנות השישים. מכנסי סקיני בשטיפות נוקבות, חולצות מעוטרות חרוזים וז'קטים מחוייטים בעלי כריות כתפיים בסגנון בית האופנה בלמיין עשויים להחשב אופנתיים במעגלים מסויימים, רק שלרובם אין קשר ממשי למתרחש בעולם העיצוב עכשיו.

מבין הפריטים הללו, מבליחות באור מסמא פנינים של עיצוב מחוכם, שאינו מתיימר להשיג את שאינו יכול. ז'קט עור נאפה, רך ואלגנטי, שדשיו הארוכים נותרו גזורים ונפולים כצמד וילונות, עליונית אריסטוקרטית עשויה פרווה סינטטית באיכות גבוהה או מעיל טרנץ' מינימליסטי, חסר כפתורים, שצווארונו האדיר נאסף כגביעו של שושן צחור, ממחישים את המתרחש כאשר מירב תשומת לב מוקדשת לעיצוב בשל ונאמן לעצמו, ולא לעמידה בלתי אפשרית בקצב שמוכתב מבחוץ, וכל כך זר לאופי המותג.

באופן דומה ושונה לעיצובי הנשים, קולקציית הגברים של גולף היא בבחינת יציר כלאיים, מתוקף הרצון הבלתי אפשרי לפנות לקהל חדש ולא לאבד את זה הישן. מצד אחד, העונה רוויה בגדים השייכים לעולם הקודם של המותג, כמו ערמת חולצות מכופתרות המכוסה במשבצות, פסים ובעיקר דיטיילים שאמורים לפגום בכוונה במראה 'מחוייט מידי' .מנגד, מרימים את ראשם הגאה פריטים המעידים על הכרה מעמיקה ורגישות למתרחש בעולם האופנה: מכנסיים עשויים פרנץ'-טרי רך בצבע פחם עז, הנאספים בשרוך, בעלי גזרה נפולה וצרה, שיש בהם הלך רוח המזגזג בין הנינוח לקצה; או קרדיגן אפור, בעל פס לבן עבה על הזרוע, המצטט את המראה הכל-אמריקאי האקסצנטרי של המעצב תום בראון. כאן, כשהיא אינה חוששת, האצבע מונחת בדיוק במקום הנכון, מבטיחה עתיד עם אופק ורוד שאפשר רק לברך עליו.