"בהיסטוריה של האופנה יש מעט מאוד חומר על בגדי הים לגברים, אבל אפשר להסיק שלפני תחילת המאה ה20- הגבר לבש לים מה שנראה כמו מכנסי גאטקס לבנים וחולצות. הם לא הוגדרו כ‘בגדי ים,‘ אבל נחשבו לבגדים שמקובל להיכנס איתם למים,“ אומר דורון אשכנזי, מעצב בגדי גברים ומרצה במחלקה לאופנה בבית הספר לעיצוב בצלאל. "במאה ה20- אנחנו כבר מתחילים לראות בגדי ים רשמיים שנראים כמו בגדי מתאבקים, עם כתפיות וגב חשוף.“
כך, בזמן שנשים התרחצו בבגדי ים דמויי שמלות, ומאוחר יותר בבגדי גוף ארוכים, גם הגברים לא נהנו ממתירנות יתר, כאשר אימג‘ים משעשעים מהתקופה ההיא, של גברים מרוצים בבגדי גוף עד הברך עם הדפס הפסים הקלאסי, הפכו להוכחה שפעם להיות גבר היה עסק די מביך. סרוגים ועבים, ארוכים ומאובזרים בשרוולים, בגדי הים האלה הגנו על פרונט שעיר של הגבר מפני חשיפה, שנחשבה אז לבזויה ומעליבה לציבור.
בשנות ה20- של המאה הקודמת החלו הגברים להשתחרר לאט לאט - אמנים ודמויות בוהמייניות כמו פאבלו פיקאסו וג‘וני וייסמילר (טרזן, בשבילכם) נתפסו נופשים בריביירה הצרפתית במכנסיים קצרים מכותנה, בלבן או שחור, קומפלט עם כובע קש ועוד אביזרים סטייליסטיים. לעומתם, מי שלא היה מפורסם, מסומם או מטורלל, כלומר, רוב הגברים, עדיין שחה במכנסיים באורך הברך פלוס גופייה צמודה. החזה נחשף סופית בשנות ה- 40- הגבריות הקלאסית והספורטיבית חזרה למרכז הבמה ובגד הים צומצם לחלק התחתון בלבד,
ככל שהסיקסטיז התקרבו, כך הפכו הגזרות של המכנסונים צמודות ולוהטות יותר. הצמר והפלנל הכבדים הפכו לגמרי אאוט, ולתמונה נכנסו בדי הלייקרה והניילון. "זוהי בעצם המהפכה הגדולה,“ אומר רנן בן-דוד, מעצב בגדי ספורט ומרצה לקורס בגדי ים בבית הספר הגבוה לאופנה שנקר. "ברגע שהלייקרה הופיעה, כל המפעלים שייצרו בדים שהאלסטיות שלהם נבנתה על אופן הסריגה, בדי ’הלנקה,‘ פשטו את הרגל.“
בשנת 1961 מלך הרוק‘נרול אלביס פרסלי ניצל היטב את האיכויות של הבדים
החדשים וקידם את פני המעריצות בבגד ים לבן וצמוד בסרט .“Blue Hawaii" גם
שון קונרי, הג‘יימס בונד האהוב ביותר על פי סקרי דעת קהל, הפגין חיטובים
בבגד ים לבן וקצר ב“Thunderball"- בשנת .1965
במקביל, בגזרת הספורטאים, החברה האוסטרלית ספידו עשתה עבודה יסודית
בהקטנת הממדים של בגד הים המקובל. קודם טופטפו לתודעה שחיינים אולימפיים
מאוסטרליה ששברו שיאים עם תחתוני לייקרה צמודים של המותג, וב1959- החלה
ספידו לייצא בגדי ים לארה“ב וכבשה גם את השחיינים
האמריקאים. מארק שפיץ, השחיין המשופם שובר השיאים, שקטף לא פחות
משבע מדליות זהב באולימפיאדת מינכן ב,1972- הפך את תחתוני הספידו
הקטנים, עם הדפס דגל ארה“ב, לסימן ההיכר שלו וספידו הפכה לשם כללי לגזרה
הנועזת, זו שפרצה את גבולות בריכת השחייה והשתלטה על אופנת החופים של שנות
ה70- וה.80-
אם תבדקו ב,eBay- תגלו שתהילת התחתונים עם הדגל עדיין לא עברה מהעולם - הם מבוקשים ומחוזרים מאוד, אולי בגלל הנוסטלגיה.
אבל כל דבר טוב חייב להיגמר, ובשנות ה90- הציפו את מסכי הטלוויזיה
הגיבורים החטובים של "משמר המפרץ,“ בבגדי ים בגזרה שונה לחלוטין. מי
שהצליח להתעלם ולו לרגע מהנכסים של פמלה אנדרסון, בוודאי הבחין שדיוויד
האסלהוף סירב לספידו המזערי ואימץ את השורטים המתנופפים באדום לוהט,
שמתחילים בגומי שהושאל ממכנסי הספורט ומסתיימים לפני הברך.
בגד הים הספורטיבי, זה עם שכבת רשת תחתונה שמגנה מפני פדיחות על החוף,
קרץ לדור החדש של הגברים - דור מאופק וצנוע יותר. "לגברים קרה תהליך הפוך
מאשר לנשים,“ אומר בן-דוד, "מבגדי ים צמודים הם עברו לרפויים, וכיום
מבחינה אופנתית בגד הים הגברי הצמוד מת.“
למה, בעצם?
"בגדי הים הקטנים התחילו כפונקציונליים לשחייה, ואז הם קטנו וקטנו
והפכו לכלי פיתוי, ועם הזמן לסממן של הומוסקסואל. משהו השתנה בטעם של
החברה, ומי שלא רצה להיחשב לכזה ויתר על הספידו. אבל עדיין אפשר לראות
אותו בחופים של הקהילה.
"העשור האחרון, ללא ספק, היה שייך למכנסי הגלישה על כל נגזרותיהם -
האח הקולי והחתיכי של השורטס הספורטיביים. בעידן צילומי הפפראצי, בו אף
סלבריטאי שמכבד את עצמו לא ייתפס,
כאמור, בספידו מיקרוסקופי, הם אלה ששולטים על דפי המגזינים, בקולנוע
ובמציאות הישראלית בהתאם. "אצל מעצבי האופנה הגדולים, שאולי מייצרים בגדי
ים נועזים לגברים, זה לא ממש חלק מהרפרטואר,“ אומר אשכנזי. "החברות
שמצליחות כיום הן אלה שמייצרות בגדי ים שמזוהים עם
שמות ספורטיביים גדולים, עם אופנת גלישה בעיקר, כאלה שפחות מדגישים את הגוף הגברי, בניגוד לפעם.“
"אופנת הגלישה השפיעה מאוד על בגדי הים,“ טוען גם עידן קורצמן, מנהל
שיווק ברשת בילבונג בורד שופ וגולש מנוסה בפני עצמו. "זו פשוט גרסת קז‘ואל
נוחה ומחמיאה מאוד לגוף, בתוספת ההדפסים הצבעוניים - מהמוחצנים ביותר ועד
הצנועים. אף אחד לא מתיימר להיות מוביל באופנה, כולנו רוצים שיהיה לנו
נוח, ובמרכזה של אופנת הגלישה עומדים האווירה הטובה והנוחות.“
"נערי החוף של קליפורניה הפכו מנוער מרדן לקלאסיקה,“ מוסיף בן-דוד.
"מעטים יודעים שזה למעשה טרנד רטרו, כי הגולשים היו פופולריים גם בשנות
ה.50- מצחיק שמי שגולש מקצועי דווקא לובש כיום את חליפת הלייקרה הצמודה.
מי שבוחר במכנסי גלישה גולש כדי להשיג בחורות.“
"גם עם האורכים הצנועים, יש באופנת גלישה משהו מצ‘ואיסטי וטווסי,
בצבעוניות החזקה ובעובדה שרואים אותם מרחוק,“ מוסיף אשכנזי. אבל האם בזה
בגד הים הגברי יעצור? לא בטוח. עוד לא הזכרנו את גזרת המריבה החמה של ענף
השחייה האולימפית, ובבילבונג כבר מחכה בגד ים ידידותי לסביבה, מבד המכיל
בקבוקים ממוחזרים, למי שרוצה להפגין קוביות ומודעות סביבתית בחבילה אחת".
מעבר לים, מבקרי האופנה מתרגשים מבגדי הים של חברת ,Orlebar Brown
שמייצרת מכנסונים איכותיים ויקרים למדי, בגזרה קלאסית ובאורך הירך דווקא.
החידוש הוא אופציית כיווץ בצדדים, אם בגד הים התרחב במים. "לאחרונה נהיה
טרנד חזק מאוד של המכנסון,“ מסכים דרור כהן, מנהל מותג בחברת ארנה. "הוא
כבר לא מסתיים מתחת לברך, הוא נוח, ולא נראה מגוחך.“
בניגוד ל?...
"בניגוד ל‘סליפ‘ הקטן, מה שרואים על חבר‘ה מבוגרים או במקרה הטוב על
שחיינים. אני מקווה שבן אדם ממוצע לא הולך היום עם תחתון צמוד וקטן
לים.“
גם הסטייליסט גל אפל מעיד על מותו הסופי והמוחלט של ה“סליפ“ מהאייטיז
ומצביע על חזרתו של המכנסון באורך הירך. "בגדול, אני לא סובל סליפ קטנטן.
גבר שלובש חוטיני זה ממש לא לעניין. בגד ים לא צריך להיות קטן כזה על
גבר.“
מבחינה אופנתית, יש טרנדים בתחום בגדי הים לגברים?
"בשני העשורים האחרונים נעשה תהליך לא קטן, גם פה בארץ, ואני קושר את
זה לתהליך הכללי שעובר על הגבר הישראלי באופנה. אם בעבר היית זורק על עצמך
מכנסי התעמלות והנה בגד ים, עכשיו בגדי הים הולכים עם הטרנדים הגלובליים -
אם זה הדפסי פייזלי או משבצות. מבחינת גזרות, אם לפני שנה-שנתיים הרוב
המכריע הלכו עם מכנסי הגולשים, היום המכנסיים שוב מתקצרים.“
ואיזו גזרה מתאימה למי?
"הפרופורציה של הגוף וצורת הרגליים צריכים להנחות. לא אוהב את החלק
העליון של ההרגליים? תסתיר. לטיפוסים נמוכים כדאי ללכת עם הגזרות הקצרות
יותר דווקא, כי הן מאריכות את הגוף. אבל בסופו של דבר, אין יותר מדי נסים
שאפשר לחולל - בגד ים זה בגד ים.“
אבל בשעה שבחופים בגדי הים משתנים בהתאם לאופנה העכשווית, בבריכות
האולימפיות הגזרה וסוגי הבדים משתנים בהתאם ליכולתם להשיג זמן תוצאה קצר
יותר. בשנתיים האחרונות הבריכה האולימפית מכה גלים סביב כמה דגמים של בגדי
ים מקצועיים שזכו לשם הבומבסטי Supersuits.
2008 היתה השנה שבה בגד הים המקצועי קפץ כמה מדרגות: בתזמון כמעט זהה
צצו בשוק שתי חליפות שחייה שהבטיחו להפוך את חוויית השחייה התחרותית לכמעט
חוץ גופית: הJaked 01- של חברת ,Jaked בניצוחו של פרנצ‘סקו פבריקה
האיטלקי והLZR Racer- של ספידו נתפרו בטכנולוגיה מיוחדת נטולת תפרים,
כאשר בד ה,Polyurethane- שממנו יוצרו החליפות, והגזרה שמכסה את החזה ואת
הרגליים נועדו לבודד ולעצב את גופו של השחיין ולמזער את החיכוך במים
למינימום.
גם ארנה ואדידס עמדו בקצב ויצרו את הArena X-Glid- ואת ה,Hydrofoil
Adidas- בהתאמה. התוצאות לא איחרו להגיע: 43 שיאים עולמיים נשברו באליפות
העולם באותו הקיץ על ידי שחיינים שלבשו את החליפות, ביניהם הסנסציה
האמריקאית מייקל פלפס, הנציג הבולט ביותר ל.LZR Racer-,FINA
הגוף המפקח על ענפי הספורט הימיים, נעמד על הרגליים האחוריות ושחרר
ב2009- רשימת חוקים האוסרת על הSupersuits- לאלתר. על פי החוקים, בגדי
הים לשחיינים הגברים צריכים לחזור לגלגולם הקודם - מהפופיק ועד הברך,
ובדים משודרגים טכנולוגית יפנו את מקומם לבדים הסינתטיים המסורתיים,
שכשירותם תיקבע על ידי המדענים של .FINA
בספידו זעמו, פבריקה "רעד מכעס,“ לדבריו, אך כל זה לא עזר -
באולימפיאדת 2010 יחזרו הכתפיים החשופות של מייקל פלפס ואיאן טורפ אל שפת
הבריכה. מי יודע, אולי איתם יחזור אל האולימפיאדה העניין הציבורי, שנדד
בשנים האחרונות למחוזות מרגשים יותר.
