בחודש שעבר, על אחת המדשאות הרחבות בלב פאריס, עוברי האורח ודאי הופתעו לפגוש בחבורת נערים מצודדי מראה השקועים במשחק קרוקה (croquet). במשך שעות ארוכות הם חבטו בנחת בפטישי עץ גדולים, מנסים להשחיל כדורי עץ צבעוניים מבעד לשערי חישוקים שנקבעו על הדשא, עוצרים מדי פעם לרגע אחד, רק כדי ללגום פימס מכוסות זכוכית גבוהות.

לפני כשבועיים נפגשה החבורה לסדרה נוספת של משחקים. הפעם באמסטרדם. בשל תנאי מזג האוויר הקשים ששררו באותה העת, דגם מוקטן של מגרש הדשא נבנה בתוך החלל הלבן של אחת הגלריות בעיר. את הטורניר יזם אהוד יוסף, בן 35, מעצב אופנה ישראלי לשעבר שפועל באמסטרדם בשלוש השנים האחרונות, ולא מטעמים ספורטיביים - הוא נועד להציג את קולקציית בגדי הגברים שעיצב לקראת עונת אביב-קיץ 2011 בעבור המותג שנושא את שמו "Ehud" שנמכר כרגע בהולנד בלבד. "אני מספר סיפורים", הוא אומר בשיחת טלפון מדירתו באמסטרדם. "בכל פעם שאני ניגש לעצב קולקציה אני מספר לעצמי סיפור קטן".

סכנה בסביבה תומכת

את קולקציית הביכורים שלו, לקראת סתיו-חורף 2010-2011, עיצב יוסף בבית ילדותו במושב שדה ורבורג. במשך יומיים וחצי בספטמבר אשתקד, הוא יצר 150 סקיצות, שמתוכן סינן לבסוף דגמים נבחרים. נקודת המוצא שלה היתה מסעו הבדיוני של גבר צעיר שעוזב מאחוריו שירות צבאי ממושך לטובת חיים חדשים כאזרח בעיר גדולה. אף שהוא עצמו מעולם לא שירת בצבא, הרעיון שלו לגבי השירות הצבאי נשמע מגובש למדי: "משהו מסוכן מאוד, שעם זאת מאפשר סביבה תומכת ומגוננת".

  קולקציית סתיו-חורף 2010-2011. אלמנטים צבאיים שעברו תהליך עידון

הקולקציה, שמתמקדת בפרק הזמן שבו סגנון חיים אחד מתחלף באחר ומדים קולקטיביים נזנחים לטובת יצירתם של מדים חדשים ואישיים, מתאפיינת במבנה חזק ונוקשה ושואלת אלמנטים של בגדי צבא שעברו תהליך של עידון. כך, למשל, כתמי רורשאך סגלגלים, שמקורם בהדפסי הסוואה צבאיים, מעטרים סוודר גולף אפרפר; מעיל צמר אפור בגזרת טרנץ', לרבות כותפות, נלבש פתוח כמו חלוק, נאסף סביב המותניים בחגורת קשירה ויוצר צללית שעון חול מעוגלת ורכה; מעיל צמר שחור בסגנון מחויט קלאסי, כולל בטנת פוליאסטר עמידה בפני מים (חומר שמשמש בדרך כלל לאיטום אוהלים או מעילי גשם) וניתן ללבישה משני צדיו. הוא תפור כך שבכל אחד מן החיבורים אפשר לראות את שני החומרים בה בעת.

מעיל שחור שמעוטר בתפרים מרופדים (קווילטד), קשור לזיכרון ילדות של יוסף. "בישראל הייתי חלק מתנועת נוער, וכשעברנו לגור בניו זילנד, כשהייתי בן עשר, הצטרפתי לתנועת הנוער הבונים דרור (תנועת נוער יהודית בינלאומית, המגדירה את עצמה כתנועת אחות של תנועת הנוער העובד והלומד). במסגרת פעילותי בתנועה, ביליתי את חופשות הקיץ שלי באוהלים באמצע שום מקום, לכן סוגי הבדים הללו הם מאוד נוסטלגיים בעבורי. בניו זילנד יורד גשם גם בקיץ, ואני זוכר שהייתי לובש מעיל דובון צבאי. יש לי חיבה רבה לקווילטינג".

לעדותו, אין לו קשר רגשי חזק עם ישראל, אולם סוג הלבוש הזה עדיין מרתק אותו. "מפני שנעקרתי מהמולדת שלי בגיל צעיר, ובגלל תחושת הנוודות שלי, אני מוצא את הרעיון של לבוש כמכונן זהות מעניין מאוד. הרעיון של בגד שמשייך אותך לשבט, בין אם מדובר בתנועת נוער, תת-תרבות כמו הפאנק או שיוך מקצועי כמו למשל מדי שוטרים, הוא זר לי. אין לי מדינה שאני מרגיש שהיא הבית שלי. אני תמיד אומר שהמדינה שלי היא החדר האישי שלי. היכן שהמיטה שלי ממוקמת, שם נמצא הבית שלי".

קולקציית אביב-קיץ 2011. צבעוניות דהויה ואיכות דקיקה

את לימודי התואר הראשון הוא השלים דווקא במחלקה לאמנות פלסטית באוניברסיטת Massey שבניו זילנד. "האמנות לא התאימה לי. בתור אמן הרגשתי שאין לי מה לומר, שאני לא מצליח למצוא את הקול שלי". שיחה עם ידידה קרובה חידדה אצלו את חיבתו לאופנה, ובסוף שנות ה-90, במקביל לעבודתו כמרצה במחלקה לאמנות, החל לקחת חלק פעיל בקורסים בסיסיים במחלקה לעיצוב אופנה. תחילה תפר בגדים לעצמו, ובתוך זמן קצר קיבל הצעה מבעל בוטיק מקומי לשווק אותם בחנותו.

ב-2001 הוא השתתף בשבוע האופנה הניו זילנדי שמתקיים באוקלנד, ולאחריו הגיעה נקודת המפנה המשמעותית. "הייתי אז בן 27 והרגשתי צורך לטייל בעולם, לכן העתקתי את חיי לאנגליה". שם השלים לימודי תואר שני באופנה בקולג' סנטרל סיינט מרטינס לאמנות ולעיצוב, ושם התגבשה לדבריו זהותו כמעצב אופנה.

לאחר מספר שנים שבהן עבד כמעצב בחברות אופנה שונות באירופה, הוא שב לאקדמיה שבה החל את דרכו, הפעם כמרצה בחוג לאופנה. בתום סמסטר אחד בלבד, הצעת עבודה ברשת הלבשה הולנדית עממית החזירה אותו לאירופה. "הייתי צריך לעצב מעילים שיימכרו בכמויות של עשרת אלפים. זה היה שונה מאוד מהחוויה שעברתי בסנייט מרטינס, שם הם מתמקדים בפן היצירתי של האופנה". אשתקד, לאחר שיצר לדבריו קשרים טובים בהולנד ובאירופה בכלל, הוא חש כי זהו העיתוי הנכון לצאת לדרך עצמאית.

פנטסיה נוסטלגית על חופש

בעבודתו על קולקציית אביב-קיץ 2011 שהציג באחרונה בפאריס ובאמסטרדם, הוא שב לזיכרונותיו ממחנות הקיץ של תנועות הנוער. "הרעיון הזה של חופשת קיץ אידיאלית כילד העסיק אותי מאוד במהלך העבודה", הוא אומר. לכן בחר להציג אותה כמעין פנטסיה נוסטלגית על חופש, כשחלק מן הדגמים נתלו על קולבים במעמדים בצורת אוהלים.

מהקולקציה החדשה, בשונה מקודמתה, עולה תחושה של רכות נינוחה. "אחת השאלות המרכזיות בזמן העבודה היתה מה היה קורה אילו נשכחו הבגדים הללו על חוף הים? כיצד היו נראים כעבור זמן מה?"

ואכן, הבגדים שעיצב מצליחים להעביר את התחושה של דבר מה שנצרב תחת קרני השמש במשך זמן רב. הם מתבססים על פלטה דהויה של גוונים (תכלת, סגול אפרפר, כאמל בהיר וכו'), ומקצתם מציגים נקודות שבהם הצבע דהה בחלקו, כמו למשל חליפת צמר בוקלה יפהפייה בגוונים של כחול ולבן (ומעט חוטי כסף) שנצבעה באופן ידני לאחר שמלאכת התפירה הושלמה.

פרט לצבעוניות הדהויה, לחלק ניכר מן הדגמים ישנה איכות דקיקה, כאילו נפרשו על החול למשך ימים ארוכים ועברו תהליך טבעי של השטחה. קרדיגן קאמל צמרי בגזרה מחויטת ממחיש זאת בצורה הטובה ביותר, אף שגם מעיל דייגים דקיק בגוון של אפור אבן, או שכמייה תכולה בעלת ברדס שנראית כמו הפשטה של אוהל, מעבירים את המסר בצורה שובת לב. "הדרך שבה אני חושב על בגדים דומה מאוד לדרך שבה חשבתי על אמנות. איכשהו עם אמנות זה לא עבד לי כל כך טוב כמו עם בגדים. בדרך כלל אני מתחיל מסיפור ובונה עליו מחקר. זה מתחיל מרעיון אחד פשוט, שמוביל אותי לחפש דימויים שבונים את הסיפור בצורה שלמה יותר. הסיפור משתנה במהלך הדרך כמובן, יש דברים שלא עובדים ודברים חדשים נולדים בדרך. בסופו של יום, הבגדים מתלבשים למעשה על השלד של הרעיון הראשוני".

במיצגים שהוא מעלה, דומה כי יוסף מצא דרך לשלב בין נטיותיו האמנותיות לאלו האופנתיות. "השלב הבא יהיה תצוגת אופנה בשבוע האופנה בפאריס. בתצוגה עם דוגמנים שצועדים על מסלול אנשים מבינים את הקולקציה בדרך שונה מאוד. זהו סיפור יותר קטן, אבל אנשים מבינים אותו בצורה אידיאלית. כשבגדים תלויים על קולבים זה יוצר חוויה אחרת, ואני מעוניין לעשות את שניהם. הרעיון הוא להסביר את הסיפור בכמה שיותר דרכים. יש הרבה בגדים, אבל אין הרבה סיפורים. הרי מה שמבדיל בסופו של יום בין מותגי האופנה הגדולים זה הסיפור שהם מספרים. חולצה לבנה של גוצ'י וחולצה לבנה של דיור, שתיהן לבסוף חולצות לבנות".