שיתוף פעולה בין זכיינית ערוץ 2 קשת לחברת "קסטינה", הוליד את הסדרה התיעודית "הדוגמניות", ששודרה בימי שישי לפני כמה שבועות. הסדרה הבטיחה הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם היופי, ובעיקר אל צדדיו השליליים. הפרק השני עסק בין היתר, בבעיות אכילה ומשקל גופן של דוגמניות. לסוכני הדוגמניות בטי רוקאווי ועדי ברקן, היה ברור מי האשמים בהרעבת הדוגמניות: ההומואים.

רוקאווי אמרה בפרק: "הסטייליסטים והצלמים וכל המעצבים, עדיין הומואים, 99.9%, הם משליכים את הפנטזיות שלהם על הדוגמניות, והם רוצים אנדרוגינוס, נערים בלי חזה, ישבן שטוח, מישהי שכאילו הוציאו אותה מהמחנות". ברקן הוסיף: "אני גבר, אני אוהב נשים, לא רוצה ילדים קטנים. אבל מספרים לנו שככה צריך להיראות. מי? המעצבים. ומה לעשות, רוב המעצבים באירופה הם גייז. ההעדפות המיניות שלהם הן טום בויז".

מעבר להאשמות החשוכות וההומופוביה שהשניים זכו להשמיע בטלוויזיה, טענותיהם משוללות בסיס היסטורי. "עד תחילת המאה העשרים, מודל היופי הנשי היה מדושן ועגלגל", אומר רונן לוין, מרצה בכיר בחוג לאופנה בשנקר ומעצב אופנה. "האשה נתפסה כקישוט, אגרטל עם חזה נפוח, אגן צר וישבן מורם. בשנות העשרים, בעקבות התמורות במעמד האשה, נוצרה צללית נערית, בלי מחוכים, עם תספורת קצרה קלילה - אשה יכולה להשתוות לגבר. לאחר מלחמת העולם השנייה השמרנות התחזקה, ובסוף שנות ה-40 יצר כריסטיאן דיור את הניו לוק, שהיה למעשה חזרה למראה ישן: אשה הפכה להיות אשת איש".

בשנות השישים, מודל הרזון שב והופיע, מתוך ראייה שוויונית הנטועה בחזון לשלום עולמי. "כל הנושא האנדרוגיני התפתח, ורואים גם דימויי גברים נשיים, כמו דיוויד בואי", ממשיך לוין. "בהמשך, העולם הולך לכושר ותזונה נכונה, ובשנות השמונים מתפתחת דמות אשה ספורטיבית, דינמית ודקיקה". מודל הרזון שב בשנות ה-90, עם התפתחות ההירואין-שיק. "בסוף שנות השמונים נוצר חיבור בין חברה גבוהה לסמים, והמודל באופנה הוא קייט מוס השדופה", אומר לוין.

"הנקודה המעניינת בנוגע לטענה שהושמעה בסדרה, היא שהומוסקסואלים לרוב נמשכים דווקא לדמויות של נשים שופעות גדולות מהחיים, כגון דולי פרטון וברברה סטרייסנד. מלכות דראג, למשל, הן תמיד דשנות ולעולם לא צנומות", מסכם לוין.