ולמעשה, זה כלל לא משנה, כי גינזבורג, ודוגמניות רבות אחרות בשימוש תקשורת האופנה, הן בבחינת "פרוצות דיגיטליות" - מצע ריק עליו משתילים כל תאווה ונורמה חברתית. וכמו בכל תחום אחר, הבעיה היא לא במי שמספק את הסטייה, אלא במי שצורך אותה. החוק, בדרכו המעוותת מנסה לעשות בדיוק ההפך, כי תמיד יותר קל להאשים זונה, מאשר את האנשים שמעוניינים לשלם עבור השירותים שלה , ואין מה להתפלא אם רדיפת המכשפות הזו תסתיים בכישלון מוחץ. כמו שכבר ציין בעבר הפיסלוסוף מישל פוקו, ברגע שמטילים איסור על תשוקה אחת, מיד תקום לצידה משתלה של סטיות.

על השאלה מתי יתאפשרו התנאים לכך שגינזבורג ואחרות יוצגו במלאו הדרן, אפשר להשיב בלקונית - רק כאשר יהיה הקהל מוכן לראות אותן כך. אבל האמת היא, שסביר שזה לעולם לא יתרחש, כי בני אדם מונעים רק מתפיסות ודימויים.