שבעה חודשים אחרי שהקימה את בוטיק "אלומה" במתחם בזל בתל אביב, משיקה המעצבת אלומה קליין קולקציה שנייה. על אף שחלק גדול מהעיצובים עשויים ביד והם כאלו המכונים "one-piece" (התעקשות מצד הלקוחות עשויה להניב את יצירתו המחודשת של פריט שכבר נמכר), הקולקציה כוללת מספר רב של פריטים - 120 דגמים המתפזרים על פני ארבעה קווים. זהו מספר עצום ביחס לקולקציות מעצבים מקומיות, שיכול מצד אחד להעיד על יצירתיות פורה, ומנגד על התלהבות יתרה המשתקפת הן על העיצובים עצמם והן על ההיצע הכללי בחנות.

עוד לפני 'אלומה', סיימה קליין (33) את לימודיה במגמה לעיצוב גרפי בבצלאל ופעלה בלונדון, שם עיצבה בגדים במשך כמעט עשור. היא הקימה לבדה את המותג הנושא את שמה, ומכרה עיצובים יחידניים, בעיקר עיטורי צוואר הדומים לשכמיות קטנות עשויות חרוזים ורקמה. לדבריה, בשיא ההצלחה, זכתה לקחת חלק באירועי שבוע האופנה בעיר, והצליחה למכור את הפריטים בבתי כלבו כסלפרידג'ס הלונדוני וב-15 מדינות נוספות, כולל דובאי. לאחר חזרתה ארצה בעקבות אהבה, פגישה מקרית עם היזמית קרין בלום, בת גילה, הובילה להחלטה לעשות עלייה גם למותג.

אם לשפוט לפי הקולקציה הנוכחית, רק העולם עשוי להיות הגבול. משום שמבין שתי האופציות - להתחיל באופן ממוקד וקטן או לנסות להתנפל על השוק, הצמד בוחר בוודאות באופציה השנייה. מעבר לדגש המובהק על שילוב עבודת יד, מאפיינת את עיצובים של אלומה אסתטיקה תובענית. חלק נכבד מן הפריטים אולי מצדיק את המונח "פריט מעצבים" בזכות העבודה הרבה המושקעת בו, אך חלקם גדושים כל כך, עד שהם הופכים במקרה הטוב מבגד לפסל, ובמקרה הפחות טוב ליצירה מגובבת היטב, תוצר של ניסיון בלתי פוסק להוכיח דבר מה חמקמק הגורם להתפזרות.

ההתפרשות אל קווים שונים, החל מ'קסטומייזינג' דרך בגדי ערב ועד בייסיק, כולל קו מגשר בין השניים האחרונים, כשהניסיון להוסיף טכניקה ידנית לכל אחד מהם מונע מהקולקציה להיות מגובשת. בקו הבייסיק, לצד שמלת עטלף שחורה אלגנטית, ששרווליה המרקדים מגיחים כמעט מקו עמוד השדרה, נמצאת טוניקה תכלכלה המורכבת שילובי בדים רבים כל כך, עד שנדמה כי היא עשויה משאריות. כך גם בקו "שעת התה" שאמור להיות אלגנטי וקוקטי לשעות בין הערביים. חולצת טי מפוספסת בטקסטורה עדינה, נחצית על ידי תוספת תחרה גדולה ועבודת רקמה ידנית, ששילובן הכפול אינו מאוזן. בקו הקסטומייזינג, חולצת טי שהייתה שייכת לבעלה של בלום, נגזרה והורכבה מחדש באופן המזכיר את דרך הפעולה של הפאנק, רק שזו אינה עולה בקנה אחד עם הטון הנשי המובהק של הקולקציה.