בראש מצעד האיוולת השבוע עומדת ההצעה שמובילה ח"כ רחל אדטו - לאסור על חברות מסחריות לפרסם תצלומי דוגמניות שה-BMI (יחס בין משקל לגובה) שלהן נמוך מ-18.5 ולהשתמש בתוכנות ממוחשבות, המרזות את הדוגמנית.

השידפון החולני אכן דוחה, והתעשייה המדרבנת צעירות להרעיב את עצמן עד כדי סיכון בריאותי אכן מנוולת. אבל לפני שנחפזים לנסח חוק, לרוץ אתו לטלוויזיה ולאיים ש"אם הכנסת לא תעביר את החוק נביא חולות אנורקסיה למליאה", רצוי לחשוב קצת בהיגיון, ואם אפשר גם ביושר.

אין ספק שד"ר אדטו, רופאה מנוסה, המתמצאת בבעיות בריאות של נשים צעירות, פועלת מתוך כוונות טובות. אבל הצעת החוק שלה, והאופן שבו היא בוחרת להציגה, לוקים בדיוק באותם פגמים המאפיינים את תעשיית היופי והבידור, ומשחקים על פי כללי היחצ"נות שהיא מכתיבה.

מבין כל זוויות הטיפול האפשריות באנורקסיה נברוזה בפרט, ובהפרעות אכילה בכלל, בחרה אדטו לטפל בקצפת - הדוגמניות - ובדרך הכי קלה: מנסחים חוק שלא לגמרי ברור איך יישמו אותו, מפרסמים, מתראיינים, זוכים בתשומת לב אדירה, כי הלוא מהדורות החדשות בטלוויזיה מעדיפות ממילא להתעסק בבידור ולא בעניינים רציניים - והולכים הביתה.

אדטו מבינה היטב כמה בעייתית וחמקמקה היא המחלה, כמה קשה לטפל בה ועד כמה חסרים בישראל ובעולם מומחים ומוסדות מתאימים להתמודדות אתה. היא גם יודעת שאנורקסיה, כמו אחותה התאומה בולימיה, היא מחלת נפש קשה וקטלנית, שתוקפת בעיקר נערות מן המעמדות המבוססים, ושלמרות כל המחקרים והתיאוריות קשה לאתר ממה היא נובעת ולכן מסובך מאוד לרפאה.

לא ייתכן שבעלת מקצוע משכילה כמוה איננה מבינה שהנורמות שמשליטים אופנאי הצמרת, הצלמים והדוגמניות משפיעות, אך הן רק חלק מן הבעיה, וששינוי משמעותי בזרמי עומק חברתיים דורש עבודה מסוג אחר לחלוטין, בעיקר בתחום החינוך והדוגמה האישית. אין כל משמעות לענישת סוכני ההשפעה של החברה הצרכנית שטופת המוח, בלי לשנות את השיטה הכלכלית-החברתית המטפחת אותם, שיטה שאדטו ועמיתיה בכנסת הם חלק פעיל ממנה.

אם יעבור, יצמיח החוק תעלולים חדשים במטרה לעוקפו, ורק יגביר את העיסוק בשאלות הרות גורל כמו האם גל גדות באמת כל כך רזה או שגזרו לה את הרגליים בעריכה, והאם בר רפאלי באמת לא מופיעה בתצוגות אופנה בחו"ל, כי היא לא מספיק שדופה.

ולמה להסתפק בטרור נגד רזות? אפשר להעניש גם צעירות שמנפחות חזה ושפתיים, מתבגרות ששואבות שומן והורסות לעצמן את הצורה והבריאות, נשים בוגרות שמבצעות ניתוחים פלסטיים אצל שרלטנים בתנאים מסוכנים, שבמקרה הטוב הופכים אותן לאווזות מופתעות ובמקרה הרע גורמים להן נזק בלתי הפיך, וגברים שמתמכרים לניפוח שרירים ולתוספי מזון. לא שהטיפול בכל אלה לא חשוב, אבל מדובר בבעיות חברתיות-תרבותיות מהתחום הקוסמטי של החברה, לא מן הבשר החי והמדמם שלה.

נראה שאדטו - הנעזרת בין היתר בצלם עדי ברקן, לשעבר גורו של ה"הרואין שיק" ובאחרונה חוזר בתשובה שמטיף ל"עוד חמישה קילו" - זיהתה מגמה שתופסת תאוצה בעולם הזוהר. אפילו מדורי הרכילות כבר מגנים צנומות חולניות, ו"סלבריטאיות" שפויות בעולם נלחמות בטרור הרזון בגופן ובהופעתן. הצעת החוק רוכבת אפוא על גל חדש באופנה, וזאת מהותה.

מערכת הבריאות הקורסת והחברה החולה זקוקות לחברי כנסת שיילחמו בשבילן - לא לאדטו, שביום אחד מציעה חוק לניתוחים פרטיים במערכת הציבורית ובמשנהו נאבקת באנורקסיה על מסלול הדוגמנות.