מכת הבשמים המזויפים פוגעת לא רק בכיסו של היצרן אלא גם בצרכן. הירחון האמריקאי "באזאר" כתב באחרונה על מקרים בהם נקנו "שאנל 5" ו"רד דור" (אליזבת ארדן) במחיר מציאה של 14 דולר. הקונה הזדרזה להתבשם ב"רד דור" והבחינה כי הריח שונה מזה המוכר לה. היא ריססה את שקע המרפק ומאחורי תנוך האוזן, וכעבור זמן מה הרגישה צריבה והכתם האדום שהופיע בשני המקומות דמה לכוויית שמש. כשהכתם לא נעלם, חשה לרופא עור, שכבר ראה מקרים דומים, וקבע כי השתמשה בבושם מזויף.

הבשמים המזויפים עלולים בהחלט להזיק לגוף משום שאינם עשויים מאותם מרכיבים איכותיים - ויקרים, על פי רוב - מהם עשויים המקוריים. המזויפים גורמים לרגישויות, החל בצריבה ונזלת וכלה בכתמי אדמומיות ואקזמה. מרכיבי הניחוח שבו מתבשמים מתפזרים על פני העור בריסוס או במשיחה והם נספגים לתוכו, אבל הפריטים המזויפים אינם עומדים בבדיקות הקפדניות של יצרניות בישום מקצועיות והרשויות המפקחות.

הזייפנים משקיעים באריזה, אך לא במרכיבים. בדיקות מעבדה גילו שהבשמים המזויפים מכילים אלכוהול מזוהם, חומרי ריכוך לשיער, חיידקים מזיקים וגם שתן. יצרניות בשמים נלחמות על הגנת המותג כיוון שהפגיעה במוניטין שלהן פוגעת גם ברווחיות שלהן. בניו יורק נערכים מבצעי החרמה של בשמים מזויפים תוך שיתוף פעולה בין אנשי משטרה ומכס, משפטנים ובלשים פרטיים. חרף ההצלחה בתפיסת כמויות גדולות מאוד של בשמים מזויפים עדיין לא הצליחו לחסל את רשתות הזייפנים, משום שהקמעונאים טוענים שקנו מלאי מאדם שהציג את עצמו כסוכנה הרשמי של חברה ידועה.

איך מבחינים בבושם מזויף? ראשית, מוטב לא לחפש מציאות מטורפות בדוכני באזאר, בחנויות סידקית באתרי תיירות או בחנויות מקוונות. יש לבחון היטב את צבעו של הבושם: אם הוא בהיר מדי, ייתכן שכמות האלכוהול שבו גדולה מדי, ואם הוא כהה מדי, ייתכן שהוא מכיל מרכיבים מזויפים או לא נקיים. יש לבדוק את הלוגו: אם השם עקום או נכתב בשגיאת כתיב, אם הוא מטושטש, אם יש בו איזושהו כתם, אם הברקוד שלו לא מודפס היטב - ברור שאינו תקין.

מוטב לקנות בשמים בחנויות רשמיות ומוכרות המתמחות בבשמים ובקוסמטיקה, ובכל מקרה רצוי להיזהר מתרגיל הונאה של הרגע האחרון: יש מוכרים שמציגים בחלון הראווה או על המדף את הפריט האמיתי, אך אורזים ומוכרים את המזויף שהם שולפים מהמגירה.