ברברי
(נשימה עמוקה). לא קל לומר את זה, אבל ברברי, אחד מהמותגים שהיו יקרים לליבו של כותב שורות אלו בבחרותו, הוא כבר לא זה. זה כמעט יותר משלושת-רבעי עשור שאנחנו מתעלמים ממגמת ההצ'תחצ'חות הבלתי פוסקת שלו ועל
כך שמרבית הבגדים מיוצרים בסין, אפילו שהמחירים רק עולים ועולים. לעזאזל, אפילו הבלגנו על העובדה שהמשבצות שלו מככבות על מרבית המגורמטות שנתקלנו בהן ברחבי העולם. אבל הקמפיין האחרון של המותג הבריטי הזה (כבר אמרנו שתעשיית האופנה הבריטית שוקעת-שוקעת, כן?) עם נערת הכאפות מהארי פוטר – לא באמת משנה איך קוראים לה – הביא לנו את הסעיף והוריד אותו סופית מהפרק. חגורות עם ברזלים מגורזים שנלקחו ממוסך? תיקי-קלאץ' מכווצים עם משבצות מבריקות ושלשלאות? אין מה לומר, אני צופה למעצב כריסטופר ביילי הצלחה מזהירה בסניף הנתנייתי של "שוק רמלוד".
DKNY
רק לפני כמה חודשים דיברנו על הקאמבק שעושה מותג האופנה המוזל של דונה קארן (שכבר מזמן לא מתופעל על ידיה, יש לציין) כחלק ממגמת ההתחזקות המחודשת של המותגים הניו יורקיים. מה שלא אמרנו, ושהיה עלינו להדגיש,
הוא שהעובדה שהמותג מתקמבק בחזרה לחיינו איננה בהכרח חדשות טובות. מה לא טוב בדיקני? הו, נדמה שכמעט הכל. מלבד המונוגרמות שהוחדרו על מנת לחזק את היוקרה של המותג וכחלק מהטרנד שפשה כאן לפני כחומש, גם הבגדים עגמומיים למדי, חסרי כל חדשנות או תעוזה ובעיקר – לא מזכירים בדבר את עיצובי הקזו'אל המופלאים מלפני 15 שנים. ובאמת שאנחנו לא משקרים - כנסו לכל חנות כלבו גדולה אירופה ותיווכחו שהעצובים שבתיקי המונוגרמה יהיו אלה של דיקני, מהסוג שקופאיות קשות יום סוחבות עמם, במקרה הטוב, לאחר יום עבודה קשה בסופר מוזל. במילה אחת – דיכאון.
הקמבק הוא לא חדשות טובות. DKNY
קלווין קליין
עוד מותג ניו יורקי שמאיים ללכת בדרכו של דיקני הוא קלווין קליין. המותג הזה
| |||||||||||||||
שיחרר לאחרונה זיכיון למותג אקססוריז הנושא את שמו. בדומה לג'יל סנדר, שתקועה עם חטיבת בישום סליזית למדי על אף המיתוג היוקרתי של בגדי הלייבל, האח החורג של מותג הפרט א-פורטה המתקמבק סי.קיי מאיים להפיל את הספינה המשתקמת, וזאת בשל העיצובים הזולים למראה, שמסירים מחינו של ליין ההלבשה. לכל זה גם לא מוסיפים ליין התחתונים של קלווין קליין, עוד זיכיון חצי-כושל, שמתקשה לספק סקסיות או שיקיות לעוטיו.
מתקשה לספק סקסיות? אווה מנדז מפרסמת את קו התחתונים של קלווין קליין
