הכניסה לארץ של אותה רשת אופנה שבדית שאת שמה נמאס מלהזכיר, גרמה לשחקנים הראשיים להדגיש את עניין המחירים הנוחים שלהם. המסיירים בקניון עזריאלי בימים אלה חשים בלחץ מסויים מצד הרשתות המתחרות. כשנכנסים למשל לסניף של הרשת הספרדית MANGO  בקניון, מקבלים תחושה כללית של שיק אירופאי. כשיורדים לפרטים מתחילה לדגדג אווירה של שוק. החנות עמוסה מאד בבגדים שחלקם הגדול הוא מקו הבייסיק הזול והיחסית חדש של החברה  ''think up''. על הקולבים יש דגמים מושקעים, אבל לנוף פורצים כל הזמן שלטים שמנסים לפתות את הקונות לרכוש טי-שירט ב-59.90 שקל. אם להמשיג את המצב במונחים מקומיים - האווירה היא פחות היי סטריט ויותר אלנבי סטריט.

גם מהאתר של MANGO  ומהקטלוג, עולה התחושה של פאסון יוקרתי. הצילומים מושקעים ואיכותיים וכמוהם גם המצולמות. העונה מצטרפות לסקרלט ג'והנסון  שתי פרזנטוריות שהן נצר לאגדות ספרותיות: הדוגמנית והאיט גירל  דרי המינגווי, נינתו של הסופר האלמותי ארנסט המינגווי והזמרת סופי אוסטר, בתו של הסופר המצוין פול אוסטר. למעשה, אותן שלוש בחורות קלאסיות מצולמות בפריטים יומיומיים לכל דבר.

קבוצת בגדים גדולה במיוחד בקולקציה היא הצבאית. נדמה שב- MANGO לקחו את המלחמה נגד המתחרים קצת יותר מדי ברצינות והחליטו להתחמש במדי קרב. החלק זה של הקולקציה הושפע כניראה לא מעט מקולקציית אביב 2010 של ''בלמיין''. בעיקר בולטת המחווה לחולצת החורים הידועה לשמצה. לא נלין על חוסר המקוריות כי מדובר בפיתרון נהדר עבור מי שאהב את המקור אבל לא יכול לשלם  726 דולר על חולצת טי מחוררת ומקורית מבית בלמיין.

שלוש

מתוך חמש קבוצות מראות של MANGO מבוססות על צבעי חאקי או על אלמנטים צבאיים. קבוצה אחת היא ''ספארי רומנטי'' – יש בה צבעי באז' וחאקי, שמלות קולוניאליסטיות, מכנסי ברמודה ושמלות תחרה רומנטיות.

קבוצה שנייה היא ''גרפיות אורבנית'' – בה יש שילובי בגדים עם צבעים כמו שחור וצבעי חול, שימוש בבדי פשתן, קצת הדפסים גרפיים ושמלות וחצאית באורך הברך. בקבוצה השלישית: ''ירוק צבא'', יש שוב צבעי חאקי, הדפסים צבאיים, חולצות ושמלות פאייטים ומכנסיים צמודים מאוד בשטיפות אקונומיקה כהות.

המראה הרביעי ''חישבו דנים'' מבוסס על בדי ג'ינס בשטיפות בהירות בעיקר, וכולל כמובן מכנסיים אבל גם שמלות, חצאיות ווסטים וז'קטים. אחרון חביב, הוא שוב המראה הצבאי שהפעם נקרא ''צבאי רומנטי'' – כאן מדובר בין השאר בשילוב בין ז'קטים צבאיים להדפסי הפרחים שכבר קצת הספיקו להימאס.

כמצופה מרשת מיינסטרים ב-MANGO לא לקחו סיכונים וTHI רגעי תעוזה רבים בקולקציה. האווירה הכללית היא קז'ואלית, הגזרות פשוטות למדי. לעומת השנים הקודמות הפעם לא בטוח שהחברה מספקת את הסחורה עבור צרכנית האופנה מאותגרת התקציב שמחפשת פריטים טרנדיים.

בחודשים האחרונים, בכל פעם שביקרתי ב- MANGO, היה קשה למצוא פריטים שזועקים "קחי אותי או שתתחרטי כבר כשתגיעי הביתה". וזה לא שלא היה בי רצון – שמלת פשתן כחולה עם כיסים בצדדים ואפליקציית רקמה באזור החזה, שנראתה מדהים על הקולב נראתה פתאום פשוטה וסמרטוטית כשמדדתי אותה. שמלת ג'ינס עם חצאית מלאה גרמה לישבן שלי להיראות כמו זה של פסל פריון קדום.

על הקולבים חיכו שמלות מהוגנות ונעימות באורך חצי ירך ומהמדף חייכה טי שירט מקסימה עם הדפס נוצות טווס וזהו בעצם. לא היו מספיק פריטים שיגרמו למי שתבחר בהם, להראות קצת אחרת מלהקת הבחורות האופנתיות שמסביב. לא היה קל לאתר פריט שיעזור לצאת בכבוד מקנייה ברשת אופנה המונית, ולבנות מראה עם טיפת ייחוד.

אולי זאת רק אני, אבל נראה שמשהו השתבש. המחירים אומנם ירדו במעט אבל האם זה קרה על חשבון הגזרות או האיכות? נכון, אי אפשר לצפות ליותר מדי מפריטים ב-230 שקלים ועדיין הפער בין אווירת היוקרה של הקמפיין לבגדים שמוצאים בסניף המרכזי של הרשת, גורם למצמוץ.