מה אפשר ללמוד על הלך הרוח של דניאלה להבי מכך שבשתי העונות האחרונות - סתיו-חורף 2009 ואביב-קיץ 2010 - היא בחרה לחשוף את הקולקציות החדשות שעיצבה במבנים נטושים וזמן קצר לאחר מכן פתחה בהם חנות? נדמה שהמעצבת גילתה משהו חדש באסתטיקה הגולמית והמחוספסת של אותם חללים חשופים. בחורף האחרון נפרשה תכולת הקולקציה - תיקים, ארנקים, נעליים, חגורות ועוד - על כני תצוגה ארעיים שנבנו מלוחות עץ ישנים בחנות החדשה. החנות עמדה אז עירומה והרוסה בשדרות רוטשילד בתל אביב לפני שיפוץ אינטנסיבי, ונחנכה זמן קצר לאחר מכן. לקראת עונת קיץ 2010, החלל שנבחר להצגת הקולקציה הוא מעין לופט אפרפר שממוקם בקומת הגג של בניין פנורמה בדרום תל אביב, משכנם החדש של משרדי הנהלת המותג שייסדה מעצבת התיקים לפני 20 שנה.

גלילי נייר תעשייתיים, שנצבעו בלבן ונקטמו באורכים שונים, פוזרו בחלל ושימשו כמעין במות עגלגלות בגבהים משתנים שעליהן נחו תיקים ונעליים. על הרצפה ניצבו טבעות עגולות, דקיקות ולבנות, שנחתכו אף הן מאותם גלילים, ובתוך כל אחת מהן זוג נעליים. שלושה גלילים צרים חוברו יחד בסרט דביק לבן לכדי מבנה מחודד, שנראה כשלד של אוהל אינדיאני עשוי כלונסאות, ועליו נתלו תיקי יד. כל אותה עת התהלכו בחדר שתי דוגמניות בשמלות לבנות והדוקות, חובקות ירכיים, שנרכסו בכפתורים לכל אורכן ונראו כמדי אחיות באריג נוקשה ובצווארונים מוגבהים. מדי פעם הן שלפו תיקים מהתצוגה או עמדו בשקט ובחוסר מעש.

להבי סיפרה כי הרעיון המקורי היה להציב בחלל סלעים גדולים במטרה לחקות סביבה טבעית של אוקיינוס, מקור ההשראה לקולקציה הנוכחית. ואולם הוא נגנז בגלל שיקולים תקציביים. הסביבה החלופית - שנוצרה מאלמנטים תעשייתיים מתכלים או ביתיים (כדור פיזיו נצבע אף הוא בלבן והודבק לרצפת הבטון החשוף בסרט דביק) - הלמה את הסגנון המודרני, הנקי והגיאומטרי שחביב על המעצבת וניכר בעיצוביה הסולידיים. אך ספק אם הגימור הלא מהוקצע, שאינו עולה בקנה אחד עם האופי המלוטש של עבודת המעצבת, היה מכוון או יד המקרה.

המסע של המעצבת בקולקציה הנוכחית נפתח בעיר נמל סמוך לאוקיינוס. הדבר בא לידי ביטוי בטקסטורות של סבכות צפופות ששולבו בתיקי העור, בהדפסים של צמחי ים על חלק מזוגות הנעליים או באבזמי מתכת שצורתם מזכירה עוגן. אחד האלמנטים המוצלחים ביותר היה סרט בד צבעוני ששימש כשרוך בנעליים שנותרו סגורות בחלקן הקדמי ונרכסו ברצועה דקה בעקב. הסרט, שעוטר בהדפסי נקודות ופסים, הזכיר מטפחות מלחים או מטפחות משי אלגנטיות שכורכות לצווארון נשים אירופאיות הנופשות באי אקזוטי - אלמנט מחוצף בניחוח יוקרתי, שהחדיר קלילות חיונית מבלי לפרוע את הרוח המהוגנת והחמורה של הנעליים שלהבי מעצבת.


מתוך תצוגת קולקציית קיץ 2010 של דניאלה להבי. תעתוע מכוון

החידוש הבולט בקולקציה האביבית טמון בהדפסים ובהטבעות שעל העורות, שדוק של תחכום היתוסף להם העונה. בניגוד לעונות קודמות, הדפסים אלה אינם מתיימרים לחקות עורות של בעלי חיים, והם עוצבו בזיקה לצורות גיאומטריות מופשטות יותר. כך למשל, להדפסי חברבורות של חתול ים, שמבהיקות בחלקן בברק כסוף; ולהדפסי אלמוגים וצמחיית מים מסועפת, שמזכירים כתמי דיו כחול המתפשטים במים - יש חזות מתעתעת, לא מובהקת. בחירה מכוונת זו נוכחת גם במרקמים השונים של עורות התיקים. הטבעות הקרוקו אינן ניסיון להידמות לעור קרוקודיל. הופעתן חדה וסדירה יותר, מעלה בזיכרון דימויים אחרים, כמו רשת דייגים או עיטורי פסיפס על קירותיהן של בקתות נופש באי יווני. הטבעה נוספת, של ריבועים קטנים בעלי קצוות מעוגלים, דמתה למשטח מרוצף בחלוקי נחל כשהופיעה בגוונים של בז' וחום, ולאדמה צחיחה סדוקה כשנצבעה בחמרה.

הקרבה לאוקיינוס, כך התברר בהמשך, נשאה עמה העונה משב רוח מרענן, שניכר בין היתר בגוונים החושניים שהיתוספו למנעד הצבעוני של הקולקציה, ובראשם צהוב שמשי וחמים. לצד צבעי קאמל, ירוק חיוור וחמרה השתלב העונה גם הניוד הכה אופנתי. אף שלא חרגו במיוחד מהפלטה הצבעונית המוכרת של המעצבת, המינון והשילוב של הגוונים השונים השרה תחושה נעימה על הקולקציה, הרמונית ולא משועממת.


מחירים: תיקים: 800-1,900 שקל; ארנקים: 100-600 שקל; נעליים: 800-1,100 שקל; חגורות: 300-420 שקל; צמידים: 160-190 שקל; מחזיקי מפתחות: 120-130 שקל. רשימת חנויות מופיעה באתר