התחושה הכללית שמשדרים משקפי השמש העונה היא של קלילות ופשטות. חזרתם של המעצבים לפשטות, והוויתור שלהם על כל מה שמשדר יוקרה למרחוק, מוציאה מהתמונה את מראה הריץ' ביץ'. המסגרות עדיין גדולות (אם כי ניתן למצוא אצל כמה וכמה חברות דגמים בינוניים, שישרתו את הסולידיים שמבינינו) אבל קישוטים כמו אבני הסוורובסקי התאדו לטובת מסגרות ארכיטקטוניות ועיטורי עור קלוע. במשקפי השמש של העונה בולטים דגמים עם עור קלוע של בוטגה ונטה, למשל בדגם במסגרת עם ידיות של משקפיים מעור קלוע בגוונים של חום וצהוב, כעין גרסה קלילה של משקפיים מנומרים. בדגם אחר אין עור קלוע ממש, אבל יש הדפס שמזכיר אותו בגווני זית.
טעם לכך שאנחנו לא נסחפים העונה אחרי כל מה שנוצץ מצוי במגמת הניוד שמשתלטת על כל חלקה פנויה. המגמה הקלאסית, שמשדרת ניקיון, אינה מתאימה לסוגי עור רבים, ולכן דווקא באגף האקססוריז קל יותר לעשות בה
שימוש. משקפי שמש, במובן זה, הם אופציה מושלמת, אם כי גם כאן צריך לקחת משנה זהירות. יש לשים לב כי בדומה למסגרות הלבנות, גם מסגרות הניוד הטוטאליות מתאימות לחלק קטן מהאוכלוסייה. הפיתרון שהציגו חברות רבות, כמו בלנסייגה, שופארד ודסקוורד, הוא מסגרת בעלת שני צבעים שאחד מהם הוא ניוד. פיתרון נוסף הוא מסגרת שצבועה בחלקה העליון בצבע אחד, ועוברת בהדרגה לצבע אחר בחלקה התחתון.
ההפשטה וההתרחקות מהיוקרה הנובורישית ניכרות גם בהתרחקות של החברות מהטבעה בולטת של הלוגו על המשקפיים. ההנחה היא שידו העיצובית של מותג יוקרה צריכה להיות ניכרת גם בלי שמו. המבין יבין באיזו מסגרת מדובר. ביחס למגמה זו, משעשעת במיוחד הבדיחה של מארק ג'ייקובס על עצמו. ג'ייקובס, שהמותג הצעיר והזול שלו הפך מזמן לאסופה אינסופית של מרצ'נדייז שנושא את שמו, הטביע את שמו על אחד מזוגות המשקפיים בלוגו של אותיות ניאון. התוצאה המכוונת היא חיננית ובו בזמן מגוחכת ובולטת לעין.
קלילות ממשית יותר מציע המותג הגרמני מיקיטה, שמשקפיו קלי משקל
במיוחד. יתר על כן, המשקפיים בנויים על פטנט שמתאים אותם לכל מי שלא יודע לשמור על המשקפיים שלו. אין בהם את הבורג המוכר שמחבר בין המסגרת לידית, והם מפגינים גמישות שלא הייתה מביישת בלרינה מקצועית, ושמאפשרת לזרוק אותם בתיק ולהתעלל בהם לא מעט. מראה המשקפיים מאופיין גם הוא בקווים דקים ונקיים, שמאתגרים את גבולות המינימליזם.
בגוונים דומים אבל ברוח אחרת, מגיעים העונה לארץ המשקפיים של פול פרנק. החומרים הבולטים של מותג זה הם פלסטיק ומתכת, והסגנון הוא לרוב צעיר ברוחו. לעונה הקרובה, שמתאפיינת ככלל בהרבה מאוד ניוד ולבן, מביא פרנק רוח אחרת שמתבטאת בין היתר בשימוש דווקא בטורקיז. עם זאת, יש לזכור שבשונה מהמסגרות הקלאסיות שיכולות לשרת אותנו לאורך כל השנה, המשקפיים של פרנק הם קיציים באופיים, וקשה להעלות על הדעת שמישהי תרכיב אותם בעודה עוטה על עצמה מעיל שחור ביום חורף שמשי.
מסגרות הווינטג', לעומת זאת, כבר כבר הוכיחו את יכולתן להחזיק מעמד לאורך השנים. היבואנים בארץ קוראים לשנה זו שנת הווינטג' הגדולה, ויש בכך סוג
של שעשוע, כי נראה שכבר יותר מעשור הווינטג' הוא הסגנון שמלווה כל עונה, ומתאים את עצמו לרוח הזמן. בעונה הנוכחית והנשית מאוד, העובדה שדיור בחרו לקדם את המסגרות החתוליות אינה מפתיעה. הלוק החתולי בולט ברחוב עמוס מסגרות מרובעות אבל אינו בולט מידי, וכן שייך באופן בלעדי למין הנשי. מעבר לכך, זוהי סוג של פשרה שמתאימה למי שמעוניינת בלוק וינטג'י אבל לא מסוגלת להתמסר למסגרות הענקיות שעוטפות את כל הפנים.
אל מול כל המגמות הללו עומד המותג ג'ימי צ'ו, שנמצא כעת לראשונה בכמה וכמה חנויות בארץ במתכונתו המלאה. בקולקציה אפשר לראות אסופה של מגמות עונתיות, ביניהן עור קלוע וצבעי ניוד, על מסגרות גדולות, מאסיביות ולא וינטג'יות בעליל, שלא מוותרות לרגע על הטייק הנובורישי המוכר. מבחינת היבואנים מדובר בהצלחה מובטחת. למרות שאין הנחות ומבצעים על המותג (שקשה לומר שהוא זול), הישראליות אוהבות את המשקפיים של צ'ו. נראה שהלוק של המחומצנת הצעקנית מרמת אביב ימשיך לשלוט בעונה הקרובה בחלקים ניכרים מהנוף המקומי. ואגב, האשמה אינה נופלת כולה על צ'ו. עוד לפני הגעתו ארצה היו כאן שופארד עם האבנים, הנוצצים, וכל מה שמשאיר את השיק מחוץ לתמונה.
בלי לוגו ענק. משקפיים של מארק ג'ייקובס (צילום: יורגן טלר)
