זו עבודה מריחה, אבל מישהו חייב לעשות אותה
עמדנו היום 8 שעות על הרגליים, עם עקבים כמובן, והשפרצנו על עוברים ושבים את הבושם החדש של כריסטינה אגילרה. כן, עשינו את זה בקניון (איילון בר"ג והזהב בראשל"צ) ונהנינו מכל רגע, אפילו כשנכנס לנו בושם לעיניים וגם קצת לפה (בת-אל אומרת שיש לבושם טעם של כוסברה). האנשים בקניון היו נורא נחמדים, החמיאו לנו ואמרו שאנחנו אפילו עוד יותר יפות במציאות. מי שלא פחד לעמוד לידי (בגלל הגובה...) הצטלם איתי, אבל רק אחרי שישבתי או התכופפתי ואני כמובן שיתפתי פעולה. מלא ילדים התקהלו סביבנו, ואני – חובבת ילדים גדולה ובשאיפה להיות בתחום ההוראה, הרגשתי ממש כמו בגנון ורק לא רציתי שיגמר.
בת-אל, גל, אני (שביט) ועדי - סלביות בהתהוות
קשה להיות מלכה
אז לעקבים כבר התרגלתי שזה מפתיע אותי מאוד, כי לקראת התחרות ממש סבלתי מזה, אבל לכובד של הכתר לא ציפיתי – ממש כאב לי להסתובב איתו שמונה שעות, כל אבן עליו שוקלת איזה קילו, אבל אין מה לעשות – שאלו יהיו הצרות שלי.
אנחנו לא עומדות על במה, זה הגובה שלנו (צילומים: גל חרמוני)
ארוחה של מלכות
בין 14:00 ל-16:00 לא ממש נחנו צהריים, אבל כן הלכנו לאכול בבית קפה בקניון. ארבעתנו הזמנו מלא פסטות וסלטים לארוחת קומבינה, ולמרות שהמלצר שלנו לא האמין שנאכל הכל, הפתענו אותו והשארנו צלחות מבריקות.
זהו, עוד יום מלכותי עבר, עוד 349 ימים טו גו ואני רק רוצה לעצור את הזמן. אני אשב לי עכשיו ברכבת, אריץ את כל החוויות, אולי אקרא קצת "ישראל היום", אנמנם (מזל שאשקלון זו התחנה האחרונה) ואחכה לפגישה עם האמא החמודה שלי שבאה לאסוף אותי מהתחנה לקיבוץ בארי שבו אנחנו גרים.
להתראות בבלוג הבא,
שלכם,
שביט ויזל, מלכת היופי של ישראל לשנת 2010
