בשבוע שאחרי טקס פרסי האוסקר הקרינו אצלנו סרט רע - ראש הממשלה חטף מהאמריקאים סטירת לחי פומבית. למי שלא הבין את התרגום מאנגלית, זה היה הרבה יותר מסתם לא נעים.

אם זה היה סרט הייתי עוצמת עיניים. האג'נדה של אלי ישי לא מעניינת את הבית הלבן, גם לא זאת של ליברמן. אובמה יודע שכמו בכל מדינה גם אצלנו יש קוזאקים, אבל הוא מצפה ממדינה שמקבלת סיוע מכובד מארה"ב להתנהג בהתאם. כמו שמדינתו של איסמעיל הנייה לא מקבלת סיוע מהאמריקאים, כך גם מדינת ישראליברמן לא תקבל ערבויות בסכום של 9 מיליארד דולר, ולא סיוע צבאי בסכום של 2.5 מיליארד דולר. גם הווטו המסורתי על החלטות המגנות את ישראל באו"ם לא יוטל, ואופס, לא יהיה כסף לבנות במזרח ירושלים. לא יהיה כסף לבנות בשום מקום.

הפתיחה של H&M בירושלים. מה יש בבגדים שכדאי לעמוד עבורם בתור?	צילום: עמית שאבי

עד כאן סרט המלחמה, ועכשיו לסצינה מסרט סלפסטיק. ביום הזעם בירושלים, כשצעירים ערבים סיכמו את ביקורו של ביידן, נפתחה בקניון מלחה בעיר במעמד ניר ברקת, ראש העיר, חנות של הרשת השבדית H&M. אחרי ההיסטריה בתל אביב הירושלמים דווקא התנהגו למופת. הם לא דרכו זה על זה, אלא המתינו בתורים ארוכים כדי לזכות. מישהו יכול להגיד לי במה, ומה פספסתי? מה יש בבגדים האלה שכדאי להידרס עבורם או לעמוד בתור שעתיים? אין בגד בעולם שיעשה לי את זה.

המקום היחיד שאני ממתינה בו בתור יותר מעשר דקות הוא אצל הרופא, וגם אז אני עוטה את פרצוף הלימון שלי. אני לא זוכרת רופא שהמתנתי לו שעתיים. כשאני עומדת בתור עשר דקות אני מסוגלת לגרור את החנות למלחמה עם סוריה. אם חלפו עשר הדקות, Tik Tok, אני משליכה את הבגדים (לא מקופלים) חזרה למקפלות. עכשיו אני מרשה לכם לחשוב שאני לא נורמלית. טוב, יאללה, מממ ביי.