כאילו נשכח הויכוח הנצחי ומעולם לא קמו ארגוני זכויות בע"ח – הפרווה עומדת להשתלט על כל חלקה בחורף הבא. הכסות הרכה של בעלי החיים היתה החומר הבולט ביותר כמעט בכל הקולקציות בחודש האופנה לחורף 2011 כששולבה במעילים, וסטים, עליוניות, תיקים ונעליים ולבשה כל צורה אפשרית: טבעית ופראית או מעובדת ויוקרתית.

מעילים עשירים ושופעים המשדרים יוקרה, פאר ובעיקר עושר של ממון רב חזרו לככב בתצוגות של כמה מגדולי המעצבים בעולם. "מייקל קורס" שילב מעילי פרווה ארוכים עם פריטים בסיסיים וספורטיבים בצבעים ניטרליים של אפור ובז' המתאימים לצבעים הטבעיים של הפרווה. גם דין ודן ל"דיסקוורד" עשו מקום של כבוד לפרווה כשהציגו מעילי "אולד ריץ" תפוחים עם שמלות קוקטייל צמודות. גם "רוברטו קוואלי" הלך על מראה ה"נובו ריש" עם הפרוות שלו בעוד "מת'יו ויליאמסון" צבע את מעילי הפרווה שלו בכחול בוהק.

 
 מימין: זאק פוזן, משמאל: מייקל קורס   צילום : אימג'בנק/gettyimages, רויטרס 
 
קורבנות האופנה האמיתיים: הפרוות חוזרות - אופנה - פרווה  קארל לגרפלד היה הצדיק היחיד בסדום שהפגין מודעות סביבתית ובקולקציית החורף של "שאנל" הציג רק פרווה מלאכותית  קורבנות האופנה האמיתיים: הפרוות חוזרות - אופנה - פרווה
זק פוזן הציג נעלי פרווה ואלבר אלבז ("לאנווין") שילב זלזלי פרווה מאחורי נעלי עקב מקרוקודיל. גם מארק ג'ייקובס, שהקו שלו מאופיין תמיד בפשטות עממית, הסכים העונה לשלב פרווה בצווארונים הניתנים להסרה או ללבישה בנפרד.

קארל לגרפלד היה הצדיק היחיד בסדום שהפגין מודעות סביבתית ובקולקציית חורף 2011 של "שאנל" הציג רק פרווה מלאכותית ששולבה כמעט בכל מראה ודגם - אוברול פרוותי, חליפות, חצאיות, מכנסיים ארוכים או קצרים ואפילו גדילי פרווה שזורים בטוויד. מגפי ה"ייטי" בוודאי ישמחו את הלקוחות שירצו נעל חמה לסקי בשוויץ.

פרוות הכבש או השירלינג, הופיעו במעילים צבאיים בגוון זית אצל "ברברי", "ג'וליאן מקדונלד" ורבים אחרים. אצל "דיור", "גליאנו" ו"נינה ריצ'י" שילבו הפרוות בשרוולים ובאמרות המעילים. תיקים בגזרה קלאסית מפרווה הופיעו אצל "מייקל קורס", "לואי ויטון" ו"ג'יל דיקון" הציג תיק בצורת כדור פרווה תפוח עם זוג עניים קרטוניות.

 
 מימין: תיק כדור פרווה סינטטית של שאנל, משמאל: מגפיים פרוותיות של לאנווין   צילום : אימג'בנק/gettyimages 
 
"פנדי", המותג המשפחתי שפריטי הפרווה שלו הפכו לשמו הנרדף, משלבים כל שנה פרוות בעיבודים שונים ופיתוחים מעניינים של קולקציה. העונה הן הופיעו בצורתן הפראית - בטלאי מעילים או כצווארונים. גם "אקנה" ו"טופשופ יוניק" השתמשו בפרוות סינטתיות בעלות מראה פראי.

היו גם שילובים מוזרים יותר כמו כובעי ענק בתצוגה של "מרטין מרג'יאלה", שהזכירו כובעי שטריימל של חרדים או הכובעים מונגוליים עשויים פרווה ובד אצל גוטייה. ב"מרני" ניסו לקחת את הפרווה למקום שמבטא מודרניות טכנולוגית והציגו עליונית אליה נתפרו קבוצות פרוותיות בגודל מטבע, מה שיצר דוגמת נקודות פולקה. כתפיים מעוטרות רצועות פרווה או שרוולי פרווה מאסיבים כמו אלה של "ויקטור ורולף" היו גם הן חידוש טרנדי העונה.

 
 מימין: מעיל פרווה של ברברי, משמאל: כובע פרווה עצום של מרג'יאלה   צילום : אימג'בנק/gettyimages, רויטרס 
 

צמיחתה של הפרווה

בעבר השימוש בפרוות קיבל לגיטימציה בעיקר בארצות אירופה הקרות מאחר שהעניק יתרון הישרדותי וסיפק חום וכסות. עם הזמן דבקה בפרוות הילה עוצמתית ונוסף להן מימד יוקרתי. בהמשך הפכו הפרוות לסינונים של טעם טוב ואלגנטיות שכן, רק מעטי מעט יכלו להרשות לעצמם את הפריבילגיה לקנות מעיל פרווה איכותי. כיום, אישה בלונדינית שטופת תכשיטי יהלומים עטופה בפרווה רכה מהווה קונוטציה אוניברסאלית לעושר, מעמד ויוקרה.

גם ישראל היתה בעבר מעצמת פרוות. רחוב הירקון היה אחד הרחובות המפורסמים בשל מעבדי ומעצבי הפרוות בו, שהיו למעשה מהגרים יהודיים שהגיעו מאירופה לאחר מלחה"ע ה-2 והקימו פה תעשייה איכותית שמשכה קונים מכל העולם. סטפן בראון והסלון שלו לעיצוב פריטי הלבשה מפרווה באלנבי, הוא אחת הדוגמאות המפורסמות להצלחה של תעשיית הפרווה בארץ בעבר.

 
 מימין: כובע פרווה של מארק ג'ייקובס, משמאל: צעיף פרווה של קוואלי   צילום : אימג'בנק/gettyimages, רויטרס 
 
בשנות השמונים, עם התחזקות האיגודים לשמירת הזכויות בעלי החיים, המפורסם ביניהם "PETA", הפכו הפרוות לשם נרדף לטעם רע, חוסר מודעות וקור לב. אלפי מחאות המוניות נערכו בכיכרות אירופה וארה"ב שקראו להפסקת השחיטה.

צעירים פנקיסטים בלונדון היו ממתינים לגברות העשירות בפתחי אולמות התיאטרון ומרססים את פרוותיהן בצבע. בשרן החשוף של חיות שנשחטו הוצג לראווה באירועים יוקרתיים כחלק מפרובוקציות ונשים ערומות נושאות שלטי מחאה מתפרצות עד היום מול מסלולי התצוגות המציגות מוצרים עשויים פרווה.

 
 עושר, מעמד ויוקרה או טעם רע? קייט מוס וויקטוריה בקהאם במעילי פרווה   צילום : Splashnews/Asap Creative  
 

השטן לובשת פרווה

קורבנות האופנה האמיתיים: הפרוות חוזרות - אופנה - פרווה  בתחילת שנות התשעים, לאחר מינויה של אנה וינטור לעורכת הראשית של ווג האמריקאי, פריטי הפרווה החלו להשתלב בהפקות אופנה ועסקים המשווקים פרוות קיבלו מקום בעמודים הפרסומיים  קורבנות האופנה האמיתיים: הפרוות חוזרות - אופנה - פרווה
מי שאחראית לשינוי המשמעותי ביותר בתפיסה הקולקטיבית שלנו לגבי הפרווה היא לא אחרת מאשר עורכת "ווג" האמריקאי המיתולוגית - אנה ווינטור. בתחילת שנות התשעים, לאחר מינויה לעורכת הראשית החלה וינטור לשלב את פריטי הפרווה בהפקות אופנה ולכלול בעמודי הפרסום גם עסקים המשווקים פרוות. היא עצמה חובבת מושבעת של פרוות ונוהגת להצטלם בהן ללא הרף או בושה.

וינטור ידועה כתומכת בעמותות לשיווק פרוות אשר מספקות את הסחורה למעצבים המשתמשים בפרוות (כגון "SAGA FURS " ו- "Origin Assured"). הן מפרסמות קבועות בחודשי החורף בעמודי השיווקיים של "ווג" האמריקאי ושומרות על שחיטה "אתית" ומבוקרת של בעלי חיים עם מינימום סבל ותנאי מחייה מיטיבים.

 
 עורכות האופנה המשפיעות בעולם מתכסות בפרווה. קארין רויטפלד (ווג צרפת) ואנה וינטור (ווג אמריקה)   צילום : אימג'בנק/gettyimages 
 
בסוף שנות ה-90' הפכו מעילי הפרווה הסינטטיים ללהיט בתצוגות של "גוצ'י" ו"איב סאן לורן" תחילה בצבעי ניאון זועקים ובהמשך בגימור טבעי. הקידמה הטכנולוגית ותעשיית הטקסטיל אפשרו תחליפים סינטטיים באיכות גבוהה ובמחיר סביר יותר מהדבר האמיתי.

בסופו של דבר, כניסתם ההדרגתית של מוצרי הפרווה (במראה סינטטי טבעי) אפשרה לקהל להתרגל לרעיון ולקבל את הפרווה כלגיטימית, ויצרה מעין הכנה של השטח לדבר האמיתי. כך יצא שלבישת פרווה סינטטית מאפשרת את הלגיטימציה לפרווה אמיתית והופכת את הרעיון למקובל על הציבור.