בחודש שעבר החליף ג'וני ויר, נציג ארצות הברית בהחלקה על הקרח, את כל התלבושות שלו למשחקים האולימפיים בוונקובר, לאחר שקיבל איומים מפעילים נגד פרוות אחרי שעיטר את אחת מתלבושותיו הססגוניות בנגיעה של פרוות שועל לבן. בדיוק באותו זמן הציגו מעצבי אופנה בניו יורק את קולקציות סתיו-חורף 2010-2011, שכללו פריטי פרוות כה רבים עד שנדמה היה שהמעצבים מתכוונים לזקור אצבע משולשת קולקטיבית בעין התקינות הפוליטית.

האם שכחו המעצבים את המחלוקת הניטשת סביב לבישת פרוות או שפשוט לא אכפת להם עוד? הוצגו שם חפתי פרווה מהודרים (אוסקר דה לה רנטה), שכמיות קויוטי פראיות למראה (מייקל קורס), ז'קטים משונים מפרוות מינק צבעונית (כריס בנץ, פיטר סום), פרוות סרוגות (פרואנזה שולר, דיאן פון פירסטנברג) ושכמיות בעלות אמרות של זנבות דביבונים (לגברים, באדיבות תום בראון). בשבוע שלאחר מכן היו מסלולי התצוגה של מילאנו שעירים עוד יותר, מהמעילים שצווארוניהם עטורי פרווה של פראדה עד נעלי האסקימואים מפרוות שועל של דולצ'ה וגבאנה.

שליש מהמשקל והעלות

לראשונה בעשרים השנים האחרונות, מספר המעצבים שמשתמשים בפרוות גדול ממספר המעצבים שאינם עושים זאת. כמעט שני שליש מהמעצבים בניו יורק משלבים פרוות בקולקציות שלהם, בהתבסס על סקירה של יותר מ-130 אוספים שהוצגו בחודש שעבר באתר Style.com. זו התפתחות מפתיעה ביחס לתקופת מיתון, והיא לא התרחשה בגלל רעיון כלשהו שריחף באוויר המעצבים הקולקטיבי. הפרוה נהפכה למגמה בגלל קמפיין שיווקי.

בעשר השנים האחרונות מחזרים יצרני הפרוות בתקיפות אחר המעצבים, בייחוד אחר הצעירים שבהם. בקיץ שעבר, למשל, הוטסו המעצבים אלכסנדר ואנג והיידר אקרמן, וכן אלכסה אדמס ופלורה גיל מאוהנה טיטל, לקופנהגן, לביקורים בני שבוע בסטודיו העיצוב של פרוות סאגה, חברת שיווק המייצגת 3,000 מגדלי פרוות מפינלנד ונורווגיה. המעצבים קיבלו יד חופשית להשתמש בפרווה בטכניקות משוכללות.

ואנג ומעצבות כמו אוהנה טיטל כללו פרווה בקולקציות הסתיו שלהם. אקרמן, בפאריס, שילב בקולקציה שלו צעיפי פרווה וז'קט צמר צר מעוטר בסרטי פרווה המזדקרים מצווארונו. "אנחנו רואים אפשרויות חדשות לשימוש בפרווה באופן קליל", אמרה אדמס. "פרווה מעניקה עושר של מרקם. זה כמו לגלות משהו חדש, שיש לו גם היסטוריה מעניינת".

כמה מעצבים צעירים מאששים את הגישה הזאת. לדבריהם, יותר משהפרוות מעניינות אותם כהצהרת יוקרה או כמהלך של קריאת תיגר, הם מתעניינים בהן בשל היותן עיצוב חדשני. ואנג אמר שלא התכוון להשתמש בפרווה בקולקציה שלו, אך החליט לעשות זאת לאחר שראה בדי קטיפה רבים שמזכירים פרווה. "הנקודה היתה ליצור תחושה עשירה וחושנית המטשטשת את הגבול בין האמיתי למזויף", אמר.

בדנמרק, מספרת אדמס, היא למדה לתפור רצועות פרוות שועל דקות, ברווחים שווים, על משי, בשיטה היוצרת מראה של פרוות שועל בשליש מהמשקל ומהעלות. בתצוגה שלהן הראו היא וגיל פרווה כזאת בגוון ירוק צבאי. קארין רויטפלד, עורכת "ווג" הצרפתי, התפעלה מאוד, והמעצבות שלחו את הסמפל, שבחנות מחירו 10,400 דולר, למלון, כדי שתוכל ללבוש אותו בשבוע האופנה. רויטפלד צולמה עוטה את הפרווה פעמים כה רבות עד שהן החליטו להניח לה לשמור את הפרווה. אחרי הכל, לא עלה להן כלום לייצר אותה.

באופן שמזכיר מאוד את דרך הפעולה של שדולות בוואשינגטון, כמה תאגידים המייצגים מגדלים, חוואים ובתי מכירות פומביות ברחבי העולם משדלים מעצבים להשתמש בפרוות שלהם. סאגה, אחד התאגידים הגדולים, סיפק את הפרוות ששימשו בעונה הזאת את הלייבלים הניו יורקיים קושני אה אוקס, תאקון, בריאן רייס, ויין, דרק לאם, פרואנזה שולר וריצ'רד צ'אי, נוסף על אוהנה טיטל ואלכסנדר ואנג. תאגיד נוסף, NAFA, (North American Fur Auctions), מסיאטל, עבד עם מעצבי על המציגים קולקציות פרווה נפרדות, ובהם קרולינה הררה, אוסקר דה לה רנטה ומייקל קורס. "אנחנו מוכנים לתת להם פרוות לייצור שלושה, ארבעה, חמישה ואף שישה דגמים שונים", אמר סטיב גולד, מנהל שיווק מהקבוצה הצפון אמריקאית, המייצגת את מגדלי הפרוות בקנדה ובארצות הברית. "כל מה שעליהם לעשות בתמורה הוא להזכיר את שמנו בתקשורת".

קבוצות השיווק אינן מוכנות להסגיר את תקציבן, אך גולד אמר שבדרך כלל מוציאים "מאות אלפי דולרים" בשנה. "אנחנו מעוניינים להבטיח שהפרווה תופיע על דפי מגזינים בכל רחבי העולם", אמר. "הדרך לעשות זאת היא להקל על המעצבים להשתמש בפרווה".

מעילים יקרים במחסן

הצלחתם עוררה את זעמם של מתנגדים לשימוש בפרוות כגון דן מאתיוס, סמנכ"ל הארגון "אנשים למען יחס מוסרי לבעלי חיים", שכינה את שיווק הפרוות "קמפיין של אחיזת עיניים". "הם נותנים למעצבים כסף ופרוות חינם לקשט את מסלולי התצוגות", אמר, "אבל בסופו של דבר הפרוות לא מגיעות לחנויות".

כמה מהמעצבים צעירים מכדי לזכור את המאבקים האכזריים שניטשו בעניין הפרוות בשנות ה-80 וה-90, כשחבר באחד הארגונים השליך דביבון מת על צלחתה של עורכת "ווג" האמריקאי אנה וינטור כשסעדה במלון ארבע העונות; אחר הטיח עוגת קרם מטופו בפניו של אוסקר דה לה רנטה. אך יש מעצבים שאינם ממהרים להתהדר בעניין. תאקון פניצ'גול, למשל, הציג בתצוגת הסתיו שלו מעיל שרצועות פרוות שועל משתלשלות משרווליו, אך סירב להתראיין לכתבה בשל המחלוקת הציבורית.

אחרים אמרו שהם מרגישים בטוחים להשתמש בפרווה לאחר שבדקו את שרשרת הייצור וגילו שבעלי החיים זוכים ליחס נאות. "רואים הרבה עור וצמר כבשים העונה, ואיש אינו מתלונן על זה", אמרה אדמס. "אני לא רואה מה ההבדל בין שימוש בצמר כבשים לבין שימוש בפרווה".

מכירות הפרווה בארצות הברית והופעתה על מסלולי התצוגות הידלדלו בשנות ה-80 בעקבות המחאה הנמרצת. אך הגישה החלה להשתנות, ולאחרונה שבה הפרווה במעין קאמבק - ממכירות שהסתכמו בפחות ממיליארד דולר בארצות הברית בתחילת שנות ה-90 עלו הנתונים ל-1.8 מיליארד ב-2006, על פי נתוני המועצה האמריקאית למידע על פרוות. שמה של נעמי קמפבל, שבעבר תמכה בארגון למען זכויות בעלי החיים, מופיע כיום על מעיל פרווה בעיצובו של דניס באסו.

אך רבים מההישגים האלה נמחקו בשלוש השנים האחרונות, בעקבות חורף חם באופן יוצא דופן ב-2007 ואחר כך המיתון. בתצוגות 2009 לא נראו פרוות רבות, בהתאם לשאיפת המעצבים להוריד את המחירים.

כעת, כשהפרווה נהפכת לאופנתית, המחירים נוסקים בתגובה לביקוש הגדל; מחיר פרוות מינק זכר מתקרב ל-100 דולר בפינלנד, עלייה של 40% מהשנה שעברה. פרוות שועל כסף עולה כיום 200 דולר, עלייה של 20%.

מתעוררת השאלה: באיזו מידה יביא הטרנד הזה תועלת למעצבים - האם החנויות יקנו את הפרוות שלהם? רובם אינם מנוסים מאוד בשוק הפרוות, ויהיה עליהם לשלם על ייצור דגמי הפרווה, שעלותו גבוהה בהרבה מייצור קונפקציה מבד. ואם דגמי הפרווה שלהם לא יימכרו בסתיו הבא, הם יישארו עם הרבה מעילים יקרים במחסנים.

"יש כאן סימן שאלה גדול", אמר בריאן רייס, שהציג בתצוגה שלו כמה דגמים שייצרה עבורו חברת Funtastic Furs. "בתעשיית הפרוות יש חוקים אחרים של קנייה ומכירה. מי קונה פרוות? איפה הפרוות נמכרות היטב? זו חוויה חדשה".

באולם התצוגה שלו יש מעיל גדול מפרוות שועל כחול מתכתי - גדול כל כך, לדברי רייס, שהוא יכול לעמוד ללא תמיכה. מחירו 6,750 דולר. אף שהוא הציג כמה מעילי פרווה, הוא אינו מצפה למכור רבים השנה, שכן הוא רק מתחיל לבחון את השוק ובכוונתו לנקוט זהירות.

אך מעצבים אחרים כבר מקבלים הזמנות. אוהנה טיטל מכרו יותר מ-15 וסטים מצמר ומפרוות שועל, שמחיריהם נמוכים מ-2,000 דולר, כמה ימים לאחר התצוגה. דרק לם, שעובד עם סאגה כמה שנים, גילה שדגמי הפרוות מכניסים יפה. מקולקציית הטרום-סתיו שלו ב-2008 הוא מכר 148 מעילי רכיבה קצרים בעלי שולי מינק, שמחירם 2,000 דולר. כעת מציע לם פרוות במחירים שנעים בין 4,500 ל-30,000 דולר. "אם נמכור שתי פרוות", אמרה ג'אן הנדריק שולטמן, מנכ"לית דרק לם, "זה יהיה מצוין".