בשקט תעשייתי המאפיין בעיקר רודנים דרום אמריקנים, נכנסו לחיינו העונות החדשות של "פרוייקט מסלול" ו"הטופ מודל הבאה" ("America's Next Top Model"). מדובר בתוכניות ריאליטי ותיקות, שתיהן מתיימרות להכניס לעולם האופנה כשרון מסחרר במקרה הטוב, ובלונדינית מסולקנת שתיראה טוב בקוטור במקרה הפחות מתוחכם, ושתיהן נכשלו – במשך עשור – בלהציג בפנינו אפילו מתמודד אחד כזה.
 

זה לא היה עניין אקוטי, כמובן, אילולא תוכניות ריאליטי כגון "אמריקן איידול" היו מצליחות ליירט לתוך סצנת המיינסטרים את מתמודדיה בהצלחה יתרה (קלי קלרקסון, קרי אנדרווד, ג'ניפר האדסון ואדם למברט, וזה רק ברשימה המצומצמת). אך השאלה הבאמת בוערת, חוץ מ"מתי מתכוונת למצוא היידי קלום כריזמה?", היא מדוע הן נכשלות - ומה, אם בכלל, יכול לעזור להן?

קשה לדגמן להט והתלהבות כאשר טיירה בנקס מודיעה לנו שהיא תרה אחר דוגמנית העל הבאה של אמריקה. למה? בגלל שבנקס כבר עשתה זאת במשך 13 (!) עונות קודמות (זוהי ה-14), ואיך לומר זאת בנימוס? – הסיכוי שלה למצוא בר רפאלי אחת במדינה של 308 מיליון איש שווה לסיכויים של חאלד משעל לפתוח בקריירה כדוגמן התחתונים של דלתא. או במילים אחרות, שינוי נתיב מקצועי הוא לגמרי באופק הקריירה של טיירה. והיא יודעת את זה. אחרי 14 עונות ו-13 פיינליסטיות שאוטוטו מתחילות את דרכן בתוכנית הריאליטי, הצפויה לעלות ב-11 במרץ, ל"הטופ מודל הבאה" יש אפס השלכות על עולם האופנה. וכן, אמנם הרייטינג עדיין מצביע על פופולריות יחסית, אבל היי, גם הוא דועך.
 

מוות זה סקסי

אל תטעו: לחוסר ההצלחה של פליטות "הטופ מודל הבאה" אין שום קשר ליופיין. נכון, זה עוזר אם את נראית כמו אדריאנה לימה, אבל קחו, כמשל, את לילי קול ועדינה פולין. שתיהן מסוגלות לדגמן רק את תמונות ה'לפני' של קליניקות לניתוחים פלסטיים. ועדיין, הן ענקיות. כמו דוגמניות אחרות, הן מייצגות משהו מעורר קנאה על דפי הכרומו של המגזינים - הן לובשות בגדי מעצבים. מטיילות בפריז על עקבים בגובה של כסאות בר. הן מציגות את העולם אליו רוצה הצרכן להישאב, כזה ללא כתמי פסטה על דש החולצה. בלי בכי על החבר שזרק אותך ונטול דרמות מעייפות.
 
 לא משכנע מספיק? 
 צילום : מתוך "הטופ מודל הבאה"   
"הטופ מודל הבאה", לעומת זאת, מייצרת דרמות. אותו "sob story" (סיפור רקע סוחט דמעות של מתמודד ריאליטי – ל.א), שעובד על המיתרים הנכונים ב"אמריקן איידול" (ומוזיקה, מה לעשות, מרגשת יותר מאשר פרסומת לטמפונים), הורסת את הפאסון החשוב כל כך שיש בדוגמניות על.

התוכנית מלאה בסיפורים שיעלו לך את הסעיף במי שאמורה למכור לך עולם מושלם אם רק תקני קוצץ ציפורניים: אנורקסיה, מכות, עוני, מחלות והתחככויות עם מוות. אפרופו מוות, גם מזה רצוי לתוכנית להתרחק. ב-2007 החליטו המפיקים לעשות תרגיל בשם Death Watch, בו דגמנו הבנות כגוויות בזירת רצח. כשאחת מהן התחילה לבכות באמצע המשימה (כי חברה טובה שלה נהרגה זמן קצר לפני התוכנית), הצלם צרח עליה שהיא לא מקצועית ושכדאי לה למות בצורה יותר משכנעת. זה היה מביך. "הטופ מודל הבאה", אם היא כשמה – רוצה להוציא אחת כזו, צריכה לעשות פחות " אמריקן איידול" ויותר "אחת שיודעת".
 

עולם שכולו קלום

 רבע אישיות. היידי קלום וטים גאן 
 צילום : יח"צ   
"פרוייקט מסלול", לעומת זאת, היא תוכנית מהוקצעת ומדוקדקת שמחפשת את האלכסנדר מקווין (ז"ל) הבא. רק חבל שהיא עושה זאת ללא מנחה. כן, יש את טים גאן, שבודק את קצב העבודה של המעצבים הצעירים משהיו ילדים מלזים במפעל לייצור נייקי. כן, יש את היידי קלום, שממצמצת את דרכה למשפט שבור במבטא גרמני כבד, תוך שהיא נותנת את חיקוי הגלית גוטמן המושלם שלה לאישה בלי דופק. הבעיה היא שאין מי שיקח את המושכות ב"פרוייקט מסלול", מישהו עם סמכות, נוכחות. טיירה בנקס היא אישיות גדולה. היידי קלום וטים גאן, שניהם ביחד הם אולי רבע אישיות, וגם זה – רק של ילדה בת 12 שאוספת חוברות "הייסקול מיוזיקל". ל"פרוייקט מסלול" יש מתמודדים מוכשרים ומעניינים. משימות שחלקן על גבול הגאוניות (ע"ע משימת עיצוב הבגד אותו תלבש קלום לגיליון אפריל של "מארי קלייר", של שבוע שעבר). אך כל זה לא שווה בלי הדרכה צמודה של מישהו עם אופי וכשרון גדולים. טום פורד, נניח.

"פרוייקט מסלול" צריכה חילוף אסתטי כדי לעשות שינוי ענקי. מעצב אחד גדול שינחה את המתמודדים לאורך כל העונה, מתחילתה ועד סופה. מארק ג'ייקובס, דונה קארן, טד בייקר, סטלה מקרתני, ויויאן ווסטווד או פול סמית'. כל אחד מהם יכול לעשות זאת. אולי אפילו ברוטציה – עונה לכל אחד. מה שבטוח זה שמטים ואיידי לא יצא קלום.