דירת השותפים של רוגל, בן 24, מעוטרת בתצלומים ישנים, במכוניות צעצוע וברומנים למשרתות. בראשית היתה קופסת מתכת קטנה, שהייתה שייכת לסבא-רבא של רוגל, שעלה ארצה ממרוקו ב-1914 רכוב על חמור. הקופסה, שרוגל קיבל מאביו, "טומנת בחובה את הסיפור הזה ואת כל הסיפורים שאני מדמיין ששייכים להיסטוריה שלי". באשר לסגנון לבושו הלא-שגרתי, הוא אומר, "יש לי אוצר של תשובות מוכנות מראש המיועדות לאנשים שרואים אותי בפעם הראשונה או השנייה, ואומרים לי שאני מתחפש". ומהן? "אני תמיד אומר שאני מתלבש בהתאם למצב הרוח שאני מאחל לעצמי. אם לא ישנתי מספיק שעות בלילה אז אני אלבש משהו צבעוני, שמייד יעיר אותי. להתחפש זה בעצם לשאול מהבגדים איזושהי אנרגיה, וזה מאוד משפיע עלי. מי שיש לו טיפה מודעות שם לב לכך שאופן לבושו משנה את כל הג'סטות שלו - את אופן ההליכה, צורת הישיבה וכו'. אני לא לוקח את עצמי יותר מדי ברצינות, ולפעמים אני גם לובש דברים שהם מכוערים בעיני".

את המלתחה הוא מעשיר, לדבריו, באופן ספונטני. "כמו שאני אוסף כל מיני חפצים, כך אני גם אוסף בגדים", הוא אומר. "אם אני עובר ליד חנות ומוצא מטפחת נחמדה אז אני אקנה אותה, כי אני יודע שאני צריך לרענן את אוסף המטפחות שלי. אני קונה פריטי בייסיק ברשתות, ומשלב עם פריטים ישנים או בעלי אופי".

לדברי רוגל, כדי לטפח ארון צריך גם תמיכה של בני משפחה וחברים שעוזרים לו למצוא פריטים מעניינים, וגם יוצאים נשכרים מפעם לפעם. "כשאני מבחין בפריטים שלא לבשתי הרבה זמן אני מעביר אותם הלאה", הוא מבהיר. "המזל אצלי הוא גם שאני מאבד, אחרת הייתי צובר וצובר. כשאני קונה חפץ כלשהו אני אומר לעצמי: תסתכל על זה, יום אחד זה יישבר, ייאבד, וכך מכין את עצמי נפשית לפרידה ממנו".

אבנר רוגל בדירתו ביפו לצד כלבו, קורנליוס. לובש מכנסיים בצבע טורקיז של רשת האופנה האמריקאית "אמריקן אפרל", חגורת עור חומה של "זארה", חולצת פולו בצבע צהוב בננה של מותג האופנה האיטלקי "לקוסט", מעיל טרנץ' קלאסי שאביו קנה בפאריס לפני כ-20 שנה, מוקסינים מזמש בצבע חום של "מאסימו דוטי", תיק צד מעור חום שקנה בחנות לפריטי יד-שנייה "הזדמנות שנייה" ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, מטפחת משי של בית האופנה הצרפתי "כריסטיאן דיור" שקנה בחנות לפריטי יד-שנייה בירושלים, כפפות עור חומות שקנה בחנות לפריטי יד-שנייה בחיפה