קרדיגנים גורמים לי לחייך, וזו כבר התחלה טובה. הסוודר המכופתר נתפס בעבר כשיא של סבתאיות - אני עוד זוכר את הסבתא הפרטית, מתנרגנת לעצמה בלדינו ולבושה באופן תמידי בקרדיגן בצבע גוף עם דוגמה קלועה, כפתורי ימאים זהובים וכיסים קדמיים לז'יטוני הפלסטיק של משחקי הקלפים. אלא שבשנים האחרונות הפך ידידנו המיושן את עורו והתקמבק כפריט חובה בארון הבגדים הגברי.

את דרכו המקצועית החל הקרדיגן עוד במאה ה-17, אז שימש בעיקר דייגים בצפון צרפת ובאיי התעלה האנגלית. בני המין החזק בחרו לנטוש אותו בסוף

 שנות השבעים של המאה העשרים ולהשאירו במדפים עמוסי נפטלין של בנות הזהב מקרב המין היפה. הקאמבק הגברי החל בקיץ 2006: מיסוני וסמאלטו, שני מותגי רטרו איטלקיים (הראשון שומר על רלבנטיות ואהדה גם בימינו והשני, שהיה חביב במיוחד על השאה האיראני מוחמד רזא ומשפחתו, הבליח לרגע משומקום ולמרבה הצער גם חזר לשם באותה מהירות) הציגו בשבוע האופנה של מילאנו קולקציות עמוסות בקרדיגנים צבעוניים, והציתו את לבבותיהם של מבקרי אופנה ברחבי העולם.

במהרה היתרגם והתגלגל הטרנד לרשתות האופנה הגדולות, והשמחה הייתה רבה. כיום, בחלקים מתוקנים של העולם, כל בובו (בוהמיין-בורגני בשבילכם) מקופנהגן וברלין ועד ניו יורק ופריז, יודע שראוי לו להיות בעליו הגאים של אחד כזה, ושיש ללבוש אותו בנונשלנט, פתוח עד הסוף, גם בימים קרירים.

הקרדיגנים המוצלחים ביותר לטעמנו הם אלו החלקים והכהים, שניחנו בכפתורי פלסטיק סולידיים. בקפיצות לחו"ל או באינטרנט שווה לחפש את אלו של המותגים השבדיים אקנה וג'יי לינדברג (שהמעצב והמייסד שלו, יוהאן לינדברג, אחראי מאחורי הקלעים גם על וויליאם ראסט, קו ההלבשה המוצלח יחסית של ג'סטין טימברלייק) וכן את אלו של הנריק ויבסקואו ונורס פרוג'קסטס הדניים.

בארץ אפשר למצוא קרדיגנים מצוינים ממש בלקוסט (מהרו לנצל את הנחות סוף העונה, שמורידות פלאים את המחירים הגבוהים הנגבים שם בדרך כלל) וכן בטומי

קרדיגן של לקוסט. נצלו את הנחות סוף העונה

 הילפיגר, מנגו מן, פולגת וקסטרו מן. גם בדיזל, אנרג'י, שביניון ואינסייט יש דגמים ראויים, שאת כולם ניתן לראות בשינקין, בירת הבובואים התל אביבית. השוק המקומי, אגב, צפוי לשדרוג רציני ממש בקרוב, כאשר במרץ תעלה סופסוף לארץ חברת אייץ' אנד אם, שמנפקת כמויות בלתי נתפסות של קרדיגנים במחירים וברמות איכות משתנות.

המלצה שלנו: לכו על אחד טוב באמת, שאפשר להתגאות בו, ואל תתביישו להוציא כמה שקלים יותר על דגם איכותי. אופציה שפויה יותר היא לנבור בחנויות יד שנייה ולמצוא קרדיגן רטרואי אמיתי במחיר מצחיק. זאת, למרות שאין פסול בלהתפנק מדי פעם בבגדים טובים – זו לא בושה – למרות מה שהטוקבקיסטים הקמצנים מפמפמים לכם.

קרדיגן של הנריק ויבסקואו. מומלץ (הכובע מומלץ פחות)