אין ספק שאאוטפיט שחור ברובו כאשר כתם הצבע היחיד הוא הג’קט המנומר שלי גורם לי להראות מאוד רוסיה וכדי לחזק את הרוסיות שלי הצטלמתי ליד השלט המאוד אדום הזה. אחר כך, כשכבר חזרתי הביתה עברתי ליד קיר שלם שמצופה במודעת אלה אשר היה יכול להיות כל כך הרבה יותר טוב לצילומים. אבל מה לעשות, חוסר השלמות עושה אותנו לכאלה מעניינים לפעמים. עוד משהו בקשר לאאוטפיט – זה הכי נוח בעולם להסתובב עם טיץ, סוודר ומגפיים שחורים כשאפשר לזרוק עליי משהו כל כך נעים ופרוותי ולקרוא לו מעיל. ובגלל שזה נוח אני הלכתי בלבוש המושלם הזה יומיים רצוף .התמזל מזלי ולא פגשתי כמעט אף אחד מוכר ביומיים האלה שיוכל להגיד שאני לא מחליפה בגדים. זה מן סוג של אישומים ברמת בית ספר תיכון ונהגנו אז לרכל כך כאשר לחלק מהתלמידים לא היה ארון מפוצץ בבגדים. היום זה ניראה לי קצת טיפשי ומיותר. מזל שזה כבר מאחוריי.
פה בתמונה אני מראה ליואב, איך ה”ברדלס המת שלי”
ניראה מצידו השני. זה מדהים איך הטכנולוגיות של יצור הטקסטיל התקדמו כל כך
שאפשר לחקות באופן מושלם לגמרי כל סוג פרווה. היום ניתן להתחדש במעיל
מנומר בלי כל צורך לפגוע בחיות, אבל בתי האופנה הגדולים כמו “פנדי” ואחרים
מייצרים עדיין מוצרי יוקרה מפרוות אמיתיות. זה נורא עצוב ובעיקר מיותר.
אני מקווה שזה ייפסק בקרוב, כי הרי כל מי שאני מכירה הינו נגד שימוש
בפרוות אמיתיות בעולם האופנה.
מי מכם נפל לטרנד המנומר והתאהב בו השנה למרות כל מה שחשבתם על פרוות מנומרות וסינטטיות, כמובן, קודם?
בתמונות: מעיל: אמא שלי תפרה לי (לפני 5 שנים), טיץ: מנגו (ישן), סוודרר שחור ישן כלשהו עם חור מגניב בגב, תיק: זארה. מגפיים: קינג ג’ורג’ (משנה שעברה).
הלוואי וכבר יהיה קר מספיק בשביל המעיל הפרוותי השני שלי.
נשיקות לכולם! מיאו!
ותשתו קולה זירו. זה ממש טעים וגם מתרץ את שאני שאני מצולמת עם בקבוק (זו לא פרסומת, סתם לא סיימתי את הקולה עם האוכל).
