זר שהיה נוחת בישראל, ושומע על הצעת החוק של עדנה אדטו מקדימה ודני דנון מהליכוד לאסור על דוגמניות דקות גזרה להופיע בפרסומות, וכן לאסור על פרסומאים להשתמש בתוכנת פוטושופ – הכל במטרה שהדוגמניות לא ייראו רזות ולא יגרמו לנוער, ובעיקר לבנות, ללקות בהפרעות אכילה – היה סבור שהצעירה הישראלית הממוצעת לובשת בגדים במידה 34, ורק מחכה לדוגמנית הרזה התורנית בשביל להשתכנע שהיא צריכה לרעוב עד מוות. האמת, כמובן, שונה בתכלית.

מחקרים קליניים מראים כי אחת מכל אלפיים מתבגרות בישראל סובלת מהפרעת אכילה קשה. נאחל, כמובן, החלמה מלאה לכל אחת ואחת מהן, אך לא נשכח גם כי השמנת היתר שכיחה יותר מהפרעות אכילה פי 140 בקרב אותם בני נוער. אצל מבוגרים, השמנת יתר הופכת למגיפה של ממש, ומקיפה כשליש מהציבור. ואם להודות על האמת – לא צריך מחקר בשביל לראות את הטיירים הנשפכים מכל עבר כל אימת שאנחנו משוטטים ברחוב הישראלי.

אפילו אם היה צדק בטענה כי לשימוש בדוגמניות רזות בפרסומות יש השפעה מסיבית על נטייתן של בנות צעירות להיכנס לדיאטה, עדיין מדובר בהשפעה מבורכת – כי מאות אלפי מקרים של השמנת יתר מדאיגים הרבה יותר ממקרים בודדים של הפרעות אכילה, וזה עוד לפני שנכנסנו לצד האסתטי של הדברים.

בהקשר זה, צריך ומותר להודות כי זו לא בושה: רובנו מעדיפים את קייט מוס השדופה כאידיאל יופי על פני קייט ווינסלט הדשנה. לכן, מרבית הפרסומות, אשר משתדלות לקלוע לטעם רחב, מציגות דוגמניות רזות. למרבה הצער, כוח השכנוע של הדוגמניות הללו מוגבל, ולכן מרביתנו ממשיכים לאכול חטיפים ולא גזר ומוסיפים להשמין ולא מנחת.

אנורקסיה היא אכן מחלה חמורה, אבל היא גם תופעה נדירה, שהדיון הציבורי אודותיה חרג מזמן מהשפעתה הממשית על הציבור הרחב. זאת ועוד, השפעת המדיה, לרבות צילומי אופנה, על התפרצות המחלה מגיעה על פי מחקרים לפחות מאחוז אחד. מכאן שיש לנו עסק עם מחלה ששכיחותה היא אחת לאלפיים, ותרומת המדיה להתגברותה היא פחות מאחת למאה.

בשורה התחתונה - הנזק האנורקטי שניתן לזקוף לחובתן של אגנייס דן, אניה רוביק וחברותיהן לגוורדיה הרזה של מסלולי האופנה הוא, במקרה הגרוע ביותר, אחת למאתיים אלף. ההסתברות האפסית הזו קלושה אפילו יותר מהסיכוי לזכות בפרס הראשון בטוטו או

בלוטו. האם היא מהווה סיבה משכנעת לפגוע בחופש הביטוי של אמני האופנה ובחופש העיסוק של הדוגמניות הרזות? לדעתי, התשובה היא שלילית.

חברי כנסת חדשים, כמו עדנה אדטו ודני דנון, מנסים לקפוץ מהשורות האחוריות לספסלים הקדמיים דרך הצעות חוק פופוליסטיות ומיותרות. אם רוצים באמת לחוקק חוקים בשם הבריאות, ולא בשם הקנאה במי שהתברכו בגוף מוצלח, יש להפנותם נגד יצרני הממתקים והמזון המהיר. כאשר אכילת חטיפים גורמת בוודאות להשמנה, בעוד שהצצה בתמונות של דוגמניות יפות תואר תורמת אולי שבריר של סיכוי שנעשה דיאטה נחוצה ולא נסבול מעודף משקל, ברור מה עדיף.