בתצוגת בגדי הגברים שקיימה במילאנו ביוני אשתקד לקראת עונת אביב-קיץ 2009, שלחה מיוצ'ה פראדה אל המסלול דוגמנים צעירים לבושים במעילי רוח אווריריים שהשתלשלו מצווארם וחשפו כתפיים וחזה חיוורים. "שבירות וכוח", כך תימצתה המעצבת את המראה של הגבר שבגדיו תלויים על שתי רצועות עבות שנכרכו סביב צווארו. האווירה החושנית שלטה בתצוגה, והבגדים עצמם העלו סומק קל בלחיי הצופים משום שנתלו על הגוף מרצועות דמויות אפסרים - כמו למשל בז'קט ספורטיבי מתרחב בעל ברדס. הדגש היה על אזור החזה, ובמיוחד על חלקו העליון, שם נמחה כמעט כל זכר לצווארון הנוקשה ולעניבה המסורתית שהיתה ההגדרה המובהקת לגבריות במאה ה-20.

גם אם באותה עת נראו הבגדים החושפניים הללו מוזרים במקצת, השפעתם ניכרה על מסלולי תצוגות נוספים בתוך זמן קצר. בתצוגות אופנת הגברים לקראת אביב-קיץ 2010, המסר היה חד משמעי: צווארוני הגברים צונחים מטה באופן משמעותי, ומוקד תשומת הלב מופנה עתה אל העור החשוף.

גבריות מלאת עזוז

עד לא מזמן, היו מחשופי הגברים חלק מהסגנון האנדרוגיני של כמה מעצבים אירופים, ונראו בעיקר על מסלולי התצוגות. אולם המראה, שנשען בעיקר על חולצות בעלות צווארוני V או U עמוקים או בעלי מפתחי סירה רחבים, קיבל תפנית מפתיעה למדי בשבוע האופנה הניו יורקי, שם נצפו גברים שחזם מבצבץ מבעד לחולצות כפתורים פרומות, בין השאר בתצוגות של מייקל בסטיאן, דאקי בראון ויגאל עזרואל. למחשופים הללו היה אופי מיני בוטה יותר, ובשונה מאותם נערים אירופים ענוגים, הדוגמנים שלבשו אותם התהלכו על המסלולים בגינונים גבריים במובהק. לאחר התצוגה שקיים, הודה בסטיאן כי שאב השראה מסגנון לבושם של גברים לטיניים ומן הגבריות המאצ'ואיסטית חסרת הבושה שמאפיינת רבים מהם. "רצינו לחזור אל מראה גוף טבעי יותר, חזות של דוגמנים בסגנון שנות ה-70 שמתרחקת מן המודל השדוף והחיוור שפשט במסלולי התצוגות", אמר לכתב ה"וול סטריט ג'ורנל".

                         ג'ון טרבולטה ב"שיגעון המוסיקה". סמל לגבריות חזקה

מחשופים דומים, שגם מבעדם בצבצה גבריות מלאת עזוז, אפשר היה לראות עוד קודם לכן בכמה מן התצוגות שהתקיימו במילאנו ובפאריס. צמד המעצבים האיטלקיים דולצ'ה וגבאנה, שידועים במיניות המוחצנת של עיצוביהם, זיקקו את דימוי הגבר הלטיני כששלחו אל המסלול את הדוגמן הברזילאי חסוס לוז, בן זוגה הצעיר של מדונה, לבוש בחולצת כפתורים שחורה שנרכסה רק בשני כפתוריה התחתונים ונתחבה לתוך בגד ים שחור זעיר. בפאריס נגלה חזון רומנטי אחר, תיאטרלי יותר, כשגדוד לוחמים חשופי חזה צעד על המסלול בפנטסיה האוריינטליסטית שיצר ג'ון גליאנו בנוסח סיפורי אלף לילה ולילה. שזופים בגוון ברונזה זהוב, כפי הנראה מן השמש הקופחת במדבריות ערב, על פניהם מצויר שפם שחור דק ולראשם כאפיות וכיסויי ראש ערביים מסורתיים נוספים, הם התהלכו חמושים בתשוקה הרסנית ונראו כשיבוטים של לורנס איש ערב.

במשך זמן רב היה למחשוף הגברי תפקיד מכריע בתרבות הפופולרית, במיוחד על מסך הכסף. כוכב הראינוע דאגלס פיירבנקס הציג לראווה את חזהו כבר בשנות ה-20 בסרטים כמו "הגנב מבגדד" ו"מסיכת הברזל". בעשור שלאחר מכן היה זה ארול פלין שקידם מחשוף גברי על מסך הקולנוע, למשל בסרטו "הרפתקאות רובין הוד" מ-1938. הופעותיהם של שני השחקנים הללו תרמו להפיכתו של העור החשוף למעין תנאי הכרחי בתפקידים הירואיים מהסוג שגילמו. מנהג זה נמשך גם בשנות ה-50 וה-60, ובין אלה שחגגו את המחשוף הגברי היו מרלון ברנדו ב"חשמלית ושמה תשוקה" מ-1951, ושון קונרי בתפקיד הסוכן החשאי ג'יימס בונד בשנות ה-60.

מימין: קולקציית אביב-קיץ 2010 של ג'ון גליאנו. שיבוטים של לורנס איש ערב
משמאל: קולקציית אביב-קיץ 2010 של מייקל בסטיאן. גבריות מאצ'ואיסטית חסרת בושה
(תצלומים: אימג' בנק / Getty Images)

הפעם האחרונה שמראה זה היה שכיח בארצות הברית ובישראל היתה בשנות ה-70, "עידן הזהב של שיער החזה הגברי", כפי שמכנה אותן היסטוריון אופנת הגברים רוברט בריאן, מחבר הספר "American Fashion Menswear" (שיצא השנה בהוצאת "Assouline"). הנוהג באותן שנים היה לפסוח על רכיסתם של הכפתורים העליונים בחולצה כדי לחשוף שיער חזה עבות, שלווה לעתים בשרשרת זהב עם מדליון כסמל לגבריות חזקה. מראה טיפוסי כזה הוצג על ידי ג'ון טרבולטה בסרט "שיגעון המוסיקה" מ-1977. בסרטי הבורקס שנוצרו בארץ באותן שנים כדוגמת "צ'ארלי וחצי" או "חגיגה בסנוקר", שחקנים כמו יהודה ברקן וזאב רווח פרמו את חולצות הכפתורים שלבשו באופן דומה, ובכך סייעו לשרטט את דמותו של המאצ'ו הישראלי היהיר וחם המזג. יהונתן סגל התהדר אף הוא בחולצות שכפתוריהן נפרמו בנדיבות כשגילם את תפקיד הנער יפה התואר מומו בסדרת סרטי הנעורים "אסקימו לימון".

לאחר שנים שבהן נעדרו מן האופנה, המחשופים הגבריים קיבלו זריקת מרץ בשנות ה-90 כשטום פורד, אז מעצב ראשי ומנהל אמנותי במותג "גוצ'י", טיפס אל צמרת עולם האופנה עטוי בחולצת כפתורים לבנה שנפרמה ברוחב לב. ועם זאת, נדרשו מספר שנים עד שהמחשופים הללו נטמעו בזרם המרכזי של האופנה. מי שסייעו בסלילת הדרך היו מגזיני הגברים שהציגו את הטורסו הגברי על שעריהם, ומעצבים אמריקאיים כדוגמת קלווין קליין או טומי הילפיגר או מותגי אופנה כמו "אברקומבי אנד פיץ'" שמשכו קהל מעריצים על ידי שימוש בדוגמנים שריריים שגופם נמשח בווקס.

טבעי זה יפה

ד"ר שושנה-רוז מרזל, חוקרת אופנה מבצלאל ומאוניברסיטת בר אילן, רואה בשובם של מחשופי הגברים כעת מהלך צפוי למדי. "זה חלק בלתי נפרד מגל הטיפוח המחודש שמאפיין את הגברים בעשור האחרון", היא אומרת. "בין אם זה טיפוח הפנים, טיפוח שיער הגוף, או כל מה שנגזר מתרבות הטיפוח של המטרוסקסואל, גברים רבים היום מעוניינים לחשוף יותר עור, ולהציג כמובן את השרירים שהם מפתחים בעמל רב בחדר הכושר". את המראה המתחדש היא קושרת גם לפופולריות שצובר שיער הגוף הגברי בעת האחרונה. לאחר תקופה שבה גברים העדיפו למרוט את שיער החזה, רבים מהם חשים כעת יותר בנוח לטפח מראה שעיר יותר על הפנים והחזה. "בשנות ה-70 התרחש גילוי מחדש של הגוף הגברי, שבא לידי ביטוי הן באמצעות חשיפת העור והן בעיסוק מוגבר בשיער הראש, הפנים והגוף (טיפוח זקן ושפם עבותים ושיער ארוך). פרט לחשיפה של פלג הגוף העליון, הגברים לבשו באותן שנים בגדים שהיו הדוקים מאוד וחושפניים למדי, שגם הבליטו את תווי הגוף הגברי".

תחייתם הנוכחית של מחשופי הגברים מעלה סוגיות אסתטיות מהותיות, אחת המרכזיות היא טיפוח החזה הגברי. לאחר שבמשך שנים נתפס חזה שעיר כלא אופנתי, באחרונה נהפכה פלומת שיער מטופחת ללגיטימית. בקרב קבוצות מסוימות באוכלוסייה, תלתלים פרועים ועבותים נהפכו אף הם למראה נחשק. עבור אלו שלא נתברכו במראה טבעי, ישנם כיום ניתוחים קוסמטיים שמציעים השתלת שיער. פתרון נוסף שקשור בטיפוח חזה גברי מפואר שצובר פופולריות באחרונה הוא ניפוחו על ידי השתלתם של שרירי חזה.

בגיליון ינואר הקרוב של "Men's Journal" מופיע השחקן אלק בולדווין על השער כשכפתור חולצתו העליון נותר פרום. עורך המגזין בראד ווינרס ציין כי בצילומי השער שנערכו לאחרונה השחקן בחר לפתוח את כפתורי חולצתו, וחשף מעט שיער חזה כהה. "הוא לא ברט ריינולדס", סיפר לכתב ה"וול סטריט ג'ורנל", "אבל הוא מעוניין ליידע את קהל הקוראים שיש לו חזה שעיר".

הסטייליסט ראובן כהן רואה במחשופי הגברים תופעה אופנתית נוספת שעושה את דרכה אל ההווה משנות ה-90. "המראה הזה של הנונשלנטיות האגבית שיוצרות חולצות כפתורים פרומות הופיע לראשונה בשנות ה-70 וכיכב שוב בשנות ה-90, כשמעצבים כמו אלכסנדר מקווין יצרו חולצות אווריריות בגזרת מעטפת לגברים", הוא אומר. כהן נזכר כיצד נהגו גברים ללבוש באותן שנים חולצות כפתורים פרומות לחלוטין שנתחבו לתוך המכנסיים בצורת מעטפת. בנוגע לסוגיית שיער החזה דעתו נחרצת: "חלק או שעיר, כל עוד זה טבעי ולא מטופל או מעושה מדי זה יפה". את המראה שהופיע על מסלולי התצוגות, הוא אומר, נזכה לראות ברחוב רק בקיץ הקרוב, אז הוא יקבל תוקף אמיתי. "מן הסתם זהו מראה אוורירי שמתאים יותר למזג אוויר חמים יותר", הוא מציין, ומוסיף כי באופן אישי הוא מעדיף חולצות V עמוקות על פני חולצות כפתורים פרומות, שעלולות להיראות גסות מדי, לדבריו.

דבר אחד אינו מוטל בספק: אם אופנה אכן מסוגלת להעמיד מראה אל מול רגע מסוים בהווה, אז מחשופי הגברים נושאים עמם מסר ברור לתקופה שלאחר המיתון: עכשיו, כשסופו של המשבר הכלכלי העולמי נראה באופק, אפשר להתרווח מעט, לפרום את כפתורי החולצה העליונים ולנשום לרווחה.